וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי שְׂנִיאֲתָא לֵאָה וִיהַב לַהּ עִדּוּי וְרָחֵל עַקְרָא

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה הִנֵּה לֵאָה רִמְּתָה בַּאֲחוֹתָהּ גַּם בְּיַעֲקֹב, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁנָּהֲגָה כָּבוֹד בְּאָבִיהָ שֶׁאָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ אֵלָיו וְאַל תַּמֵּר בּוֹ, הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אוֹ לִרְמֹז כִּי הִיא לֵאָה, אַף כִּי הָיְתָה מִתְנַכֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, וְלָכֵן שְׂנֵאָהּ יַעֲקֹב. וְהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי לְהִנָּשֵׂא אֶל הַצַּדִּיק עָשְׂתָה כֵן, וְרִחֵם עָלֶיהָ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"א:ב'), כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הקב"ה בְּבָנִים, אָמַר, לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ. וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא אֱלֹהִים", כִּי חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק) כִּי שְׁתַּיִם נָשִׁים שֶׁהָאַחַת אֲהוּבָה מְאֹד תִּקָּרֵא הַשְּׁנִיָּה שְׂנוּאָה כְּנֶגְדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה", לֹא שֶׁשְּׂנֵאָהּ, וְהָיְתָה בּוֹשָׁה בַּדָּבָר, וְרָאָה אֱלֹהִים אֶת עָנְיָהּ:

ורחל עקרה - בשביל שכתוב לפנינו שאמרה ליעקב: הבה לי בנים כתב כן.

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. שֶׁהִכִּיר בָּהּ אַחַר כָּךְ סִימָנֵי עֲקָרָה, כְּאָמְרוֹ וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְחָשַׁב שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הִסְכִּימָה לְהַטְעוֹתוֹ.

וְרָחֵל עֲקָרָה. הָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ וְנִשְׁאֲרָה כָּךְ עַד שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ פָּתַח אֶת רַחְמָהּ.

וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. יְכַוֵּן לוֹמַר כִּי ה׳ לְבַדּוֹ הוּא שֶׁיָּדַע וְהִכִּיר כִּי הִיא שְׂנוּאָה, לֹא כֵן הִיא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה בְּשִׂנְאָתָהּ, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵינָהּ אֲהוּבָה לְבַד, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר מִדְּבָרֶיהָ בְּסָמוּךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עא:ב) אָמְרוּ שְׂנוּאָה - שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׂוֹנֵא שֶׁהוּא עֵשָׂו, דִּכְתִיב (מלאכי א:ג) ״וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי״, וַתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וּכְפִי זֶה אִם לֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים הָיוּ מַצְדִּיקִים הַדְּבָרִים כִּי לֹא בַּת זוּגוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, לָזֶה וַיִּפְתַּח רַחְמָהּ. וְאָמְרוֹ וְרָחֵל עֲקָרָה פֵּרוּשׁ: כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי יָסִיר שִׂנְאָתָהּ, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְזוֹ יוֹלֶדֶת.