בְּרֵאשִׁית כ״ט · ל״א

וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ה׳ רואה כי שנואה לאה ופותח את רחמה, ורחל עקרה. הרמב״ן מסביר את הביטוי ״שנואה״ ודן בשאלה מדוע נחשבה לאה שנואה, שכן היא רימתה באחותה וביעקב, ומיישב את העניין. רשב״ם מבאר ש״רחל עקרה״ נכתב כאן בגלל מה שיסופר בהמשך, שרחל אמרה ליעקב ״הבה לי בנים״. אונקלוס מתרגם ״ויפתח את רחמה״ - ויהב לה עידוי, נתן לה הריון. הפסוק פותח את פרשת הולדת הבנים ומסביר את הרקע: מכיוון שלאה היתה פחות אהובה מרחל, ריחם עליה ה׳ ופתח את רחמה כדי שתלד, בעוד רחל האהובה נותרה עקרה. הניגוד בין השתיים - לאה הפורייה מול רחל העקרה - יעצב את המתח בין האחיות ואת סדר הולדת השבטים. ה׳ מפצה את לאה על היותה פחות אהובה בכך שמעניק לה בנים.
מבוסס על רמב״ן, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי שְׂנִיאֲתָא לֵאָה וִיהַב לַהּ עִדּוּי וְרָחֵל עַקְרָא

Onkelos Genesis

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה הִנֵּה לֵאָה רִמְּתָה בַּאֲחוֹתָהּ גַּם בְּיַעֲקֹב, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁנָּהֲגָה כָּבוֹד בְּאָבִיהָ שֶׁאָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ אֵלָיו וְאַל תַּמֵּר בּוֹ, הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אוֹ לִרְמֹז כִּי הִיא לֵאָה, אַף כִּי הָיְתָה מִתְנַכֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, וְלָכֵן שְׂנֵאָהּ יַעֲקֹב. וְהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי לְהִנָּשֵׂא אֶל הַצַּדִּיק עָשְׂתָה כֵן, וְרִחֵם עָלֶיהָ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"א:ב'), כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הקב"ה בְּבָנִים, אָמַר, לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ. וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא אֱלֹהִים", כִּי חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק) כִּי שְׁתַּיִם נָשִׁים שֶׁהָאַחַת אֲהוּבָה מְאֹד תִּקָּרֵא הַשְּׁנִיָּה שְׂנוּאָה כְּנֶגְדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה", לֹא שֶׁשְּׂנֵאָהּ, וְהָיְתָה בּוֹשָׁה בַּדָּבָר, וְרָאָה אֱלֹהִים אֶת עָנְיָהּ:

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ורחל עקרה - בשביל שכתוב לפנינו שאמרה ליעקב: הבה לי בנים כתב כן.

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. שֶׁהִכִּיר בָּהּ אַחַר כָּךְ סִימָנֵי עֲקָרָה, כְּאָמְרוֹ וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְחָשַׁב שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הִסְכִּימָה לְהַטְעוֹתוֹ.

וְרָחֵל עֲקָרָה. הָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ וְנִשְׁאֲרָה כָּךְ עַד שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ פָּתַח אֶת רַחְמָהּ.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. יְכַוֵּן לוֹמַר כִּי ה׳ לְבַדּוֹ הוּא שֶׁיָּדַע וְהִכִּיר כִּי הִיא שְׂנוּאָה, לֹא כֵן הִיא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה בְּשִׂנְאָתָהּ, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵינָהּ אֲהוּבָה לְבַד, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר מִדְּבָרֶיהָ בְּסָמוּךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עא:ב) אָמְרוּ שְׂנוּאָה - שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׂוֹנֵא שֶׁהוּא עֵשָׂו, דִּכְתִיב (מלאכי א:ג) ״וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי״, וַתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וּכְפִי זֶה אִם לֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים הָיוּ מַצְדִּיקִים הַדְּבָרִים כִּי לֹא בַּת זוּגוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, לָזֶה וַיִּפְתַּח רַחְמָהּ. וְאָמְרוֹ וְרָחֵל עֲקָרָה פֵּרוּשׁ: כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי יָסִיר שִׂנְאָתָהּ, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְזוֹ יוֹלֶדֶת.

Vocalized Edition