בְּרֵאשִׁית כ״ט · ל״ב

וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעׇנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

לאה הרה ויולדת בן, קוראת לו ראובן ואומרת כי ראה ה׳ בעוניה וכי עתה יאהבנה אישהּ. רש״י מביא את פירוש חז״ל על השם ראובן - ״ראו מה בין בני לבן חמי״, שעשו מכר את הבכורה ואילו ראובן לא ערער כשניטלה ממנו. אבן עזרא מבאר את צורת המילה ״יאהבני״ מבחינה דקדוקית. אונקלוס מתרגם ״כי ראה ה׳ בעוניי״ - ארי גלי קדם ה׳ עולבני, כי גלוי לפני ה׳ עלבוני. הפסוק מתאר את לידת ראובן, בנה הבכור של לאה. שם הבן ונימוקו מבטאים את תקוותה של לאה שבזכות לידתו יאהב אותה יעקב יותר. השם ״ראובן״ קשור לראיית ה׳ בעוניה ובעלבונה של לאה על היותה פחות אהובה. לידה זו פותחת את שרשרת לידות השבטים מלאה, שתמשיך בשמעון, לוי ויהודה בפסוקים הבאים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

(ותקרא שמו ראובן רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, אָמְרָה רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי שֶׁמָּכַר הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב, וְזֶה לֹא מְכָרָהּ לְיוֹסֵף וְלֹא עִרְעֵר עָלָיו, וְלֹא עוֹד שֶׁלֹּא עִרְעֵר עָלָיו אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר) (ברכות ז'):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַדִּיאַת לֵּאָה וִילִידַת בָּר וּקְרַת שְׁמֵהּ רְאוּבֵן אֲרֵי אֲמֶרֶת אֲרֵי גְלִי קֳדָם יְיָ עֻלְבּוֹנִי אֲרֵי כְעַן יְרַחֲמִנַנִי בַעֲלִי

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יֶאֱהָבַנִי. בפתחות הבי"ת כמו "פן תִדְבָקַנִי הרעה" (בראשית יט יט):

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יאהבני - כמו יאהבני. וכן הבדל יבדילני (ישעיה נו כמו: יבדיליני (בצירי).

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

בְּעָנְיִי. שֶׁהָיָה בַּעֲלִי חוֹשְׁדָנִי שֶׁהִסְכַּמְתִּי לְהַטְעוֹתוֹ, וּתְמוּרַת הַחֲשָׁד נָתַן הָאֵל יִתְבָּרַךְ לִי זֶרַע כְּעִנְיָן בְּסוֹטָה (במדבר ה:כה).

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתַּהַר לֵאָה וְגוֹ׳ וַתַּהַר עוֹד וְגוֹ׳. רָאִיתִי לָתֵת לֵב בְּסֵדֶר הַשֵּׁמוֹת, כִּי מִן הָרָאוּי לְהַקְדִּים הֲסָרַת הַשִּׂנְאָה וְאַחַר כָּךְ סִבַּת הָאַהֲבָה, וְהִיא אָמְרָה בָּרִאשׁוֹן עַתָּה יֶאֱהָבַנִי וּבַשֵּׁנִי הֲסָרַת הַשִּׂנְאָה. עוֹד, מַה הִיא כַּוָּנָתָהּ בְּאָמְרָהּ (בראשית כט:לד) ״הַפַּעַם יִלָּוֶה״, וְכִי מִקּוֹדֶם לֹא נִתְלַוָּה לָהּ?

אָכֵן הַצַּדֶּקֶת עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, לְצַד שֶׁקָּדַם לָהּ הַמַּאֲמָר שֶׁעָלָיו חָלְתָה בְּעֵינֶיהָ כִּי הִיא חֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וַהֲגַם שֶׁרָאֲתָה שֶׁנִּשֵּׂאת לְיַעֲקֹב, אֵין דָּבָר זֶה מַצְדִּיק בְּלִבָּהּ כִּי הִיא בַּת זוּגוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁנִּתַּן לָהּ בֵּן אָמְרָה וַדַּאי כִּי לְצַד רַחֲמֵי ה׳ עָלֶיהָ לְצַד שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲהוּבָה, כִּי הַצַּדִּיקִים יְקַיְּמוּ מִצְוַת חֲכָמִים (אבות א:ו) לָדוּן לְכַף זְכוּת, וְלָזֶה הָיְתָה תָּמִיד דָּנָה לְכַף זְכוּת וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתָּהּ כִּי הָיְתָה שְׂנוּאָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק (בראשית כט:לא) ״וַיַּרְא ה׳״ וְגוֹ׳, וְלֹא כֵן הָיְתָה דַּעְתָּהּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת הַמְאֻשָּׁרִים. אֲשֶׁר עַל כֵּן כְּשֶׁנִּתַּן לָהּ בֵּן רִאשׁוֹן אָמְרָה כִּי זֶה בָּא לְהַשְׁלִים הֶחָסֵר שֶׁהִיא הָאַהֲבָה, וּכְשֶׁרָאֲתָה שֶׁהוֹסִיף ה׳ וְנָתַן לָהּ בֵּן שֵׁנִי, אָמְרָה לְמַפְרֵעַ טוֹעָה הָיִיתִי בְּמַה שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא הָיָה לִי אֶלָּא מְחֻסַּר הָאַהֲבָה, וַהֲרֵי שָׁמַע ה׳, פֵּרוּשׁ מַה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֲנִי כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, לָזֶה נָתַן שְׁנַיִם, אֶחָד לְהָסִיר הַשִּׂנְאָה וְאֶחָד לְהַכְנִיס הָאַהֲבָה, וְלָזֶה אָמְרָה (בראשית כט:לג) כִּי שָׁמַע ה׳ כִּי שְׂנוּאָה וְגוֹ׳. וּכְשֶׁנָּתַן לָהּ בֵּן שְׁלִישִׁי אָמְרָה מֵעַתָּה אֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד כִּי לֹא בְּדֶרֶךְ טָעוּת הָיוּ נִשּׂוּאֶיהָ כִּי אִם אִשְׁתּוֹ זֹאת, וְהוּא אָמְרָהּ הַפַּעַם יַצְדִּיק לְהִתְלַוּוֹת לָהּ בְּתוֹרַת אִישׁוּת, כִּי אִם צַד הֲסָרַת הַשִּׂנְאָה וּנְתִינַת הָאַהֲבָה מִשּׁוּם כְּלִמָּתִי עָשָׂה ה׳, הָיָה מַסְפִּיק בִּשְׁנֵי בָּנִים, וּמֵעַתָּה בִּשְׁלֹשָׁה הֲוֵי חֲזָקָה כִּי אֲנִי בַּת זוּגוֹ, וְנִשּׂוּאֶיהָ מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר.

עוֹד נִתְכַּוְּנָה בְּאָמְרָהּ יִלָּוֶה אִישִׁי, כִּי גַּם בִּזְמַן יְצִיאָתָהּ מֵעוֹלָם הַזֶּה לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ, לִהְיוֹתָהּ בַּת זוּגוֹ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר משפטים קב.) כִּי הַזּוּגוֹת יִתְלַוּוּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בִּתְמִידוּת. וְאָמְרָה הַטַּעַם כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וּבִשְׁלֹשָׁה הֲוֵי חֲזָקָה כִּי בַּת זוּגוֹ אֲנִי.

עוֹד שֶׁצָּפְתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאַרְבַּע נָשִׁים יִהְיוּ לְיַעֲקֹב, וּכְפִי זֶה עוֹלִים לָהּ כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן שְׁלֹשָׁה, וּכְשֶׁנִּתַּן לָהּ בֵּן רְבִיעִי אָמְרָה (בראשית כט:לה) הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳, כִּי עַד עַתָּה הָיָה עוֹשֶׂה לָהּ מִשְׁפָּט הַצָּרִיךְ, אֲבָל הַפַּעַם הַזֹּאת אֵין זֶה אֶלָּא הַפְלָגַת טוֹבָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְרָכָה עַל רֹב טוֹבָה.

Vocalized Edition