בְּרֵאשִׁית כ״ט · כ״ז

מלא שבע זאת. דָּבוּק הוּא, שֶׁהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, בְּתַלְמוּד יְרוּשׁ' בְּמוֹעֵד קָטָן (וְאִ"אֶ לוֹמַר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהִנָּקֵד בְּפַתָּח הַשִּׁי"ן; וְעוֹד שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁמַע שָׁבוּעַ אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיי"נא בְּלַעַז):

ונתנה לך. לְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ נֵרְדָה וְנָבְלָה וְנִשְׂרְפָה (בראשית י"א), אַף זֶה לְשׁוֹן וְנִתֵּן:

גם את זאת. מִיָּד לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְתַעֲבֹד לְאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ:

אַשְׁלִים שְׁבוּעֲתָא דְדָא וְנִתֵּן לָךְ אַף יָת דָּא בְּפָלְחָנָא דִּי תִפְלַח עִמִּי עוֹד שְׁבַע שְׁנִין אָחֳרָנִין

מלא שבוע זאת. ז' ימי המשתה. וזאת על לאה:

מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת דָּבֵק הוּא בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן ז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, גַּם זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"ז). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא פֵּרֵשׁ הָרַב מָלְאוּ יָמָי עַל שְׁנֵי הָעֲבוֹדָה וְהַתְּנַאי שֶׁשָּׁלְמוּ כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ט:כ"ז), וְהוּא מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב בֶּאֱמֶת, וּבִשְׁבִיל הַיָּמִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ גַּם מִפְּנֵי זִקְנָתוֹ לֹא יִתֵּן לוֹ לָבָן בִּתּוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ אֲשֶׁר הִתְנוּ שְׁנֵיהֶם, וְדַי שֶׁיְּקַיֵּם תְּנָאוֹ. וּכְדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס הוּא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ "מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת" עַל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כִּי יְמֵי הָעֲבוֹדָה שְׁלֵמִים הָיוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ"ט:כ"ז). וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה תַּקָּנַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְיִשְׂרָאֵל (ירושלמי כתובות פ"א ה"א). וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם מִתְּחִלָּה נִכְבְּדֵי הָאֻמּוֹת, כָּעִנְיָן בָּאֲבֵלוּת, דִּכְתִיב (בראשית נ':י') "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים". וּמָה שֶׁלָּמְדוּ כָּאן בַּיְּרוּשַׁלְמִי (מו"ק פ"א ה"ז) וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י"ט) שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, סֶמֶךְ בְּעָלְמָא מִמִּנְהֲגֵי הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה. אֲבָל בַּגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ (מו"ק ט) לֹא לְמָדוּהָ מִכָּאן, וּדְרָשׁוּהָ מִ"וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג" (מלכים א ח סה). וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה זֶה מֵחִלּוּף מַשְׂכֻּרְתּוֹ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים (בראשית ל"א:מ"א), כִּי יַעֲקֹב אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי מָלְאוּ הַיָּמִים, וְלָבָן שָׁתַק וְנָתַן לוֹ לֵאָה, וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ לָבָן "מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת" כִּי עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ יְמֵי עֲבוֹדַת לֵאָה וְקֹדֶם זְמַנִּי נְתַתִּיהָ לְךָ, וְיַעֲקֹב שָׁמַע אֵלָיו וַיְמַלֵּא אוֹתָם כְּדִבְרֵי לָבָן, כִּי מָה יוּכַל לַעֲשׂוֹת וְהוּא בְּרָחֵל יַחְפֹּץ, וְלָכֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב בַּתְּחִלָּה "וַיְהִי בִּמְלֹאת הַיָּמִים וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב וְגוֹ'". וְעוֹד יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית אָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי", שֶׁזּוֹ שְׁנַת מְלֹאת הַיָּמִים, וְכֵן "זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים" (ירמיהו ו יא) הוּא אֲשֶׁר הִגִּיעַ לִשְׁנַת סוֹפוֹ, וְכֵן "עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם" (ויקרא ח לג), עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבּוֹ יִמְלְאוּ יְמֵי הַמִּלּוּאִים. אוֹ שֶׁאָמַר "מָלְאוּ" בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לְהִמָּלֵא וַחֲשׁוּבִים כִּמְלֵאִים, וְכָמוֹהוּ רַבִּים, וְכֵן בַּסֵּדֶר הָאַחֵר (בראשית ל"ה:י"ח) "בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה", בִּהְיוֹתָהּ קְרוֹבָה לְכָךְ וַחֲשׁוּבָה כְּאִלּוּ מֵתָה. וְזֶה טַעַם "וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ", כְּלוֹמַר לֹא שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ וְאֵלְכָה אֲבָל שֶׁאֶשָּׂאֶנָּה וְאַשְׁלִים מְעַט הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלַי, כִּי מֵעַתָּה לֹא תִּירָא מִמֶּנִּי שֶׁאֶעֱזָבְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ עָשׂוּ מִדְרָשׁ (ב"ר ע יח) בִּלְשׁוֹן "וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ", בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ מוּסָר לְהַזְכִּיר כֵּן אַף כִּי בַּצַּדִּיקִים, אֲבָל הַכַּוָּנָה הִיא מַה שֶׁאָמַרְתִּי. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לוֹ לָבָן מַלֵּא שְׁבוּעַ הַשָּׁנִים שֶׁל לֵאָה זֹאת, כִּי אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁעָבַרְתִּי עַל דַּעְתְּךָ לֹא תַּשְׁלִים אוֹתָן, אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ מָתַי הִתְחִילוּ יְמֵי עֲבוֹדַת רָחֵל וְאָז אֶתֵּן לְךָ הָאַחֶרֶת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין:

וְנִתְּנָה לְךָ לְשׁוֹן רַבִּים, "נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם" (בראשית י"א:ז'), "וְנִשְׂרְפָה" (שם פסוק ג), אַף זֶה לְשׁוֹן וְנִתֵּן, זֶה פירש"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"ז). וְלֹא אָמַר לָמָּה יִתְפֹּס הַיָּחִיד לְשׁוֹן הָרַבִּים, אוּלַי יַחְשֹׁב שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּמַאֲמַר אֲחֵרִים (ראה ראב"ע לעיל א כו). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר בְּכָאן (שם) שֶׁהוּא בִּנְיַן נִפְעַל, וְהַוָּ"ו הֱשִׁיבוֹ לְעָתִיד, וּפֵרוּשׁוֹ וְתִנָּתֵן לְךָ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי דִּבְרֵי לָבָן בְּעָרְמָה, אָמַר לְיַעֲקֹב לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, כִּי לֹא יַנִּיחוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי נְבֵלָה הוּא אֶצְלָם, אֲבָל תְּמַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת וְנִתֵּן לְךָ אֲנִי וְכָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם גַּם אֶת זֹאת, שֶׁכֻּלָּנוּ נַסְכִּים בַּדָּבָר, וְנַעֲשֶׂה לְךָ כָּבוֹד וּמִשְׁתֶּה כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ בָּרִאשׁוֹנָה:

מלא שבוע זאת - שבעת ימי המשתה של לאה.

ונתנה - ותנתן לך.

גם את זאת - מיד.

בעבודה אשר תעבוד עמדי - אחרי נשואי רחל.

עוד שבע שנים אחרות - כדכתיב: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' כי עכשיו הושלמו ארבע עשרה שנה בשתי בנותיו.

וְנִתְּנָה לְךָ. וְאָז יַסְכִּימוּ גַּם הֵם.

ונתנה לך גם את זאת לשון רבים לפי שמתחלה רימהו לבן ליעקב ולא היה יעקב מאמינו עד שהבטיחוהו עכשיו אנשי המקום.