בְּרֵאשִׁית כ״ט · כ״ה

ויהי בבקר והנה היא לאה. אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים (מגילה י"ג):

וַהֲוָה בְצַפְרָא וְהָא הִיא לֵאָה וַאֲמַר לְלָבָן מָה דָּא עֲבַדְתָּ לִּי הֲלָא בְרָחֵל פְּלָחִית עִמָּךְ וּלְמָא שַׁקַּרְתָּ בִּי

והנה היא לאה - בדבר שלא נודע תחילה אומר והנה. וכן: והנה חלום.

ויהי בבקר והנה היא לאה מקרא זה מלמדנו צניעותו של יעקב שלא ריבה דברים אפילו עם אשתו שאלו דבר עמה היה מכירה בקול שהרי כבר דר עמה שבע שנים. וא״‎ת והא היו לה קדושי טעות דהוא סבור שהיא רחל, וי״‎ל משידע שהיא לאה בעל לשם קדושין.

וַיְהִי בַבֹּקֶר. טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן צַעַר, יַגִּיד עַל אֲשֶׁר נִצְטַעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק עַל מְנִיעַת רָחֵל מִמֶּנּוּ.

וְהִנֵּה הִוא לֵאָה. טַעַם שֶׁכָּתוּב הוּא בְּוָא״ו, לִרְמוֹז דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ע:יב) שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מְרַנְּנִים בַּלַּיְלָה וְאוֹמְרִים ״הִיא לֵאָה״, וּבַבֹּקֶר הִכִּיר הַדִּבּוּר הַהוּא שֶׁהֵעִירוּהוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם כִּי לֵאָה הָיְתָה, גַּם יְדֻיַּק תֵּיבַת ״וְהִנֵּה״ עַל נָכוֹן.

מַה זֹּאת עָשִׂיתָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנָתוֹ בְּקוֹבְלָנוּת ״מַה זֹּאת״, וְאִם עַל הָרַמָּאוּת, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וְלָמָּה רִמִּיתָנִי״, זֶה יַגִּיד כִּי לְבַד הָרַמָּאוּת קָדַם לוֹ עוֹד דָּבָר מְגֻנֶּה.

אָכֵן יַעֲקֹב יִקְבּוֹל עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּתַן לוֹ לֵאָה בִּמְקוֹם רָחֵל, וְהַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ רַמָּאוּת. וּמְגַלֶּה דַּעְתּוֹ בָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מַקְפִּיד כָּל כָּךְ אִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה רַמָּאוּת זֶה, וְהָיָה עוֹבֵר עָלָיו הַדֶּרֶךְ בְּאַלָּמוּת וְרֶשַׁע מִמַּה שֶׁעָשָׂה לוֹ הָרִמּוּי. וְטַעַם הַקְפָּדָתוֹ לְצַד מַה שֶׁיָּצָא לוֹ מִזֶּה בְּטָעוּתוֹ, שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל רָחֵל וְהָיְתָה לֵאָה, וְיָצָא מִזֶּה דְּבָרִים בִּלְתִּי הֲגוּנִים, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיְהִי בָעֶרֶב״ (בראשית כט:כג), וְהַצַּדִּיקִים יַקְפִּידוּ לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל הָרוּחָנִיּוּת בְּיוֹתֵר.

עוֹד יְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי, כִּי יֵשׁ בָּזֶה גְּנַאי לַיּוֹשֶׁבֶת בְּחֵיקוֹ שֶׁתִּהְיֶה נְשׂוּאָה בְּדֶרֶךְ רַמָּאוּת, וְזֶה יַרְחִיק חִבּוּב הַזִּוּוּג, וּלְצַד כִּי הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי תִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד לְאִשָּׁה הִקְפִּיד עַל זֶה.

עוֹד נִתְחַכֵּם בְּדַבְּרוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְצַד שֶׁרָאָה כִּי מַה שֶׁהָיָה הָיָה וְאֵין תְּרוּפָה לַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה, כִּי אֵין מִן הַמּוּסָר לִטְעוֹן חֲזָרָה. וְהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ לָקַחַת גַּם אֶת רָחֵל, לָזֶה לֹא הָיָה מַפְלִיג בַּהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין לֵאָה לְרָחֵל, שֶׁחָשׁ כִּי יַגְדִּיל לָבָן בַּעֲבוֹדַת רָחֵל יוֹתֵר, וְיֹאמַר אֵלָיו נַעֲשֶׂה תְּנַאי מֵחָדָשׁ, וְיִרְצֶה לָקַחַת יוֹתֵר מִשֶּׁבַע שָׁנִים. לָזֶה אָמַר וְלָמָּה רִמִּיתָנִי, פֵּירוּשׁ לָמָּה עָשָׂה הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ רַמָּאוּת, כִּי הָיָה יָכוֹל לְהִתְרַצּוֹת בְּלֵאָה בְּלֹא אֶמְצָעוּת הָרַמָּאוּת, כִּי כוּלָּן שָׁוִים לְטוֹבָה.