בְּרֵאשִׁית כ״ט · י״ט

וַאֲמַר לָבָן טַב דְּאֶתֵּן יָתַהּ לָךְ מִדְּאֶתֵּן יָתַהּ לִגְבַר אָחֳרָן תִּיב עִמִּי

וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן אָמַר כֵּן לָבָן. גַּם אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר טוֹב תִּתִּי לָךְ מִתִּתִּי וְגוֹ׳ אִם אַחֵר לֹא יַעֲבֹד, וְאוּלַי שֶׁשִּׁקֵר לָבָן בָּזֶה וְרָמַז לוֹ כִּי יֵשׁ אַחֵר שֶׁיַּעֲבֹד כְּמוֹ כֵן בְּעַד רָחֵל. וְעוֹד קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר ״תִּתִּי״ לְשׁוֹן מַתָּנָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹבֵד בַּעֲדָהּ שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁהוּא כְּדֵי דָמֶיהָ, כִּי הֲלֹא תֵּדַע שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וַהֲרֵי הוּא נָתַן שָׁוְיוֹ בְּעַד שׁוֹוִי רָחֵל. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ שְׁבָה עִמָּדִי שֶׁהוּא שְׂפַת יֶתֶר.

אָכֵן מַחְשַׁבְתּוֹ הָרָעָה נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ דְּבָרָיו, כִּי נִתְכַּוֵּן לְרַמּוֹת לָתֵת לוֹ לֵאָה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַחַר כָּךְ, וְלָזֶה הִקְדִּים לְדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְזֶה הוּא שִׁעוּר דְּבָרָיו: טוֹב תִּתִּי אוֹתָהּ לָךְ, אָמַר לְשׁוֹן מַתָּנָה לִשְׁלוֹל כִּי אֵין זֶה מֶכֶר לוֹמַר לוֹ לְבַסּוֹף הֵן אוֹתָהּ קָנִיתִי מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר ״הֲלֹא בְרָחֵל״ וְגוֹ׳ (בראשית כט:כה), וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר שָׁם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְחָשׁ שֶׁיָּבִין יַעֲקֹב שֶׁבְּתוֹרַת מַתָּנָה מֻחְלֶטֶת הוּא נוֹתְנָהּ, וּלְבַסּוֹף יָבֹא עָלָיו בְּטַעֲנַת הָבָה שְׂכַר שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁעָבַד. לָזֶה אָמַר כִּי הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבֵד עִמּוֹ תִּהְיֶה בְּעַד מַה שֶׁבּוֹחֵר בּוֹ יוֹתֵר מֵאִישׁ אַחֵר, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב טוֹב תִּתִּי אוֹתָהּ לָךְ וְאֶבְחַר בְּךָ לְצַד מַה שֶׁאַתָּה עוֹבֵד עִמִּי, מִתִּתִּי אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר בְּלֹא עֲבוֹדָה, וּלְעוֹלָם אֵין זֶה שָׁוְיָהּ שֶׁל רָחֵל וְלֹא בִּבְחִינַת מֶכֶר הוּא מַכְנִיסָהּ.

וְאָמְרוֹ שְׁבָה עִמָּדִי מַתְנֶה עָלָיו שֶׁיֵּשֵׁב עִמּוֹ וְלֹא יַרְחִיק נְדוֹד וְיַעֲבֹד מֵרָחוֹק, אֶלָּא עִמּוֹ יֵשֵׁב כָּל זְמַן הָעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל עֲבוֹדָתוֹ. עוֹד הֶעֱרִים לוֹמַר אֵלָיו שֶׁיֵּשֵׁב עִמּוֹ עַד עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁהִתְנָה (שמות רבה א:לג) יִתְרוֹ עִם מֹשֶׁה וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעוֹ עַל הַדָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵם דְּבָרִים הַנִּקְנִים בַּאֲמִירָה. וְיִתְרוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעוֹ לְמֹשֶׁה, נִתְכַּוֵּן לְחַיְּבוֹ אֲפִלּוּ תִּתְרַצֶּה צִפּוֹרָה לָלֶכֶת הִשְׁבִּיעוֹ עַל דַּעְתּוֹ לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ. וְטַעֲנָה זוֹ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִטְעֹן כְּנֶגֶד יַעֲקֹב כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ אֵלָיו (בראשית לא:כד) ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב״, וְיַעֲקֹב לֹא עָשָׂה שְׁמִירָה לָזֶה, כִּי דִּבְרֵי לָבָן דִּבְּרָם אֵלָיו בְּדֶרֶךְ חִבָּה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וּלְמִי אֶתֵּן בִּתִּי טוֹב מִמְּךָ, שֵׁב בְּנִי עִמָּדִי, פֵּרוּשׁ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, וּלְבָבוֹ לֹא כֵּן יַחְשׁוֹב.