וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבׇדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃

אעבדך שבע שנים. הֵם יָמִים אֲחָדִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים (בראשית רבה); וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים (בראשית כ"ט):

ברחל בתך הקטנה. כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ לָמָּה? לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רַמַּאי, אָמַר לוֹ, אֶעֱבָדְךָ בְרָחֵל, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר רָחֵל אֲחֶרֶת מִן הַשּׁוּק, תַּלְמוּד לוֹמַר בִּתְּךָ, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אַחֲלִיף לְלֵאָה שְׁמָהּ וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רָחֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר הַקְּטַנָּה; וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל, שֶׁהֲרֵי רִמָּהוּ:

וּרְחֵם יַעֲקֹב יָת רָחֵל וַאֲמַר אֶפְלְחִנָּךְ שְׁבַע שְׁנִין בְּרָחֵל בְּרַתָּךְ זְעֶרְתָּא

אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל. אֵין סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה הַצַּדִּיק נוֹשֵׂא אִשָּׁה לְהַעֲמִיד בָּנִים אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְפַרְנְסָהּ, בִּפְרָט בִּשְׁאֵר וּכְסוּת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סג:): "נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים וְהוּא דְּאִית לֵיהּ לְמֵיקַם בִּסְפּוּקַיְיהוּ". וְכֵן אֵין לַחְשׁוֹב שֶׁלָּבָן שֶׁהָיָה בַּעַל מָמוֹן יִתֵּן לוֹ בְּנוֹתָיו אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְפַרְנְסָם. אִם כֵּן, בְּאָמְרוֹ "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי" (בראשית לב:י), הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדוֹ אָז מִקְנֶה וְלֹא דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְהַרְוִיחַ וּלְהִתְפַּרְנֵס בָּהּ. וְעִנְיַן הָעֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל רָחֵל הָיָה לְמֹהַר כְּמִנְהָגָם, שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים מֹהַר לָאָב שֶׁיִּתֵּן אֶת בִּתּוֹ, כְּאָמוּר "אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת" (שמות כב:טז). וּמַה שֶׁאָמְרוּ אַחַר כָּךְ "כִּי מְכָרָנוּ" (בראשית לא:טו), הָיָה שֶׁחָשְׁבוּ בְּעַנְוְתָן שֶׁהָיָה הַמֹּהַר יוֹתֵר מִן הָרָאוּי בִּשְׁבִילָן.

בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. כִּי תּוֹךְ שֶׁבַע שָׁנִים יִהְיֶה עַתָּה עֵת דּוֹדִים, וְתוּכַל בֵּין כָּךְ לְהַשִּׂיא הַגְּדוֹלָה:

ויאהב יעקב את רחל כבר נתן עיניו בה.

אעבדך הבית בחטף קמץ.

שבע שנים היה לו לומר שנה או שנתיים אלא לא היה בדעתו של יעקב שיתנו לו אשה יפה כרחל בשביל עבודה מועטת ולכך אמר שבע שנים.

ברחל בתך הקטנה שאינה חשובה בעיניך כלאה כי רועה היא ועל כן אמר להיות רועה תחתיה. ד״‎א ברחל אמר אם אשא הבכורה יחזור עשו ויבא עלי ויאמר לא דייך שנטלת בכורתי וברכתי אלא אף אשתי אנסת.

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל. פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד יָפְיָהּ אֶלָּא לְצַד מַה שֶׁרָחֵל בַּת זוּגוֹ.

אוֹ יֹאמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת כה:) בְּדִין זִוּוּג תַּלְמִיד חָכָם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה נָאָה כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, וַהֲגַם כִּי יִשְׁתַּנֶּה יַעֲקֹב לְמַעֲלִיּוּתָא שֶׁמּוּשְׁלָל מִיֵּצֶר הָרַע, עִם כָּל זֶה הַתּוֹרָה תְּלַמֵּד לְאָדָם דַּעַת.

אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים. צַדִּיק זֶה יְכַוֵּן תָּמִיד לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ שֶׁבַע, וְגַם בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתוֹ לְאָחִיו שֶׁבַע פְּעָמִים (בראשית ל״ג:ג), וְהוּא סוֹד (משלי כ״ד:ט״ז) ״שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם״ אַחֲרֵי נָפְלוֹ. וְאוּלַי שֶׁנָּתַן שָׁוְיָהּ בְּמַה שֶׁשִּׁעְבֵּד עַצְמוֹ שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁהוּא יוֹתֵר מִכְּדֵי שְׁנֵי עֶבֶד עִבְרִי (שמות כ״א:ב).

בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. ״בְּרָחֵל״ וְלֹא בְּלֵאָה, ״בִּתְּךָ״ וְלֹא רָחֵל אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק, ״הַקְּטַנָּה״ שֶׁלֹּא תַחְלִיף שְׁמוֹת בְּנוֹתֶיךָ וְתִקְרָא לַגְּדוֹלָה רָחֵל, ״הַקְּטַנָּה״ אֲנִי אוֹמֵר וְלֹא הַגְּדוֹלָה, וְלֹא יוֹעִיל לְךָ שִׁנּוּי הַשֵּׁם שֶׁתִּקְרָא לָהּ רָחֵל.