בְּרֵאשִׁית כ״ח · י״ג

וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃

במילים פשוטות

ה׳ ניצב על יעקב ואומר: אני ה׳ אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. רש״י מסביר ש״ניצב עליו״ פירושו לשמרו, ומעיר שאף שאין דרך הכתוב לייחד את שם ה׳ על הצדיקים בחייהם, כאן ייחד ה׳ את שמו על יצחק מפני שכהו עיניו ונחשב כמת. רשב״ם מבאר שאם יאמר יעקב שהארץ מועטת, הרי נאמר ״ופרצת ימה וקדמה״ - לכל ארבע רוחות העולם. אונקלוס מתרגם ״ניצב עליו״ - מעתד עילווהי. הפסוק הוא לב ההתגלות: ה׳ מזדהה כאלוהי האבות ומבטיח ליעקב את הארץ שעליה הוא שוכב, לו ולזרעו. בכך מתחדשת הבטחת האבות ליעקב באופן אישי, כשה׳ עצמו ניצב עליו לשמרו, ומעביר אליו את הבטחת הארץ שניתנה לאברהם וליצחק.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

נצב עליו. לְשָׁמְרוֹ:

ואלהי יצחק. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּמִּקְרָא שֶׁיִּחֵד הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם לִכְתֹּב אֱלֹהֵי פְּלוֹנִי, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין (איוב ט"ו), כָּאן יִחֵד שְׁמוֹ עַל יִצְחָק, לְפִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְכָלוּא בַבַּיִת, וַהֲרֵי הוּא כְמֵת וְיֵצֶר הָרָע פָּסַק מִמֶּנּוּ, תַּנְחוּמָא:

שכב עליה. קִפֵּל הַקָּבָּ"ה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תַּחְתָּיו, רָמַז לוֹ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו כְּד' אַמּוֹת שֶׁזֶּה מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם (חולין שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְהָא יְקָרָא דַיְיָ מְעַתַּד עִלָווֹהִי וַאֲמַר אֲנָא יְיָ אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם אָבוּךְ וֵאלָהֵהּ דְּיִצְחָק אַרְעָא דִּי אַתְּ שְׁכִיב עֲלַהּ לָךְ אֶתְּנִנַּהּ וְלִבְנָיךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך - ואם תאמר דבר מועט הוא - ופרצת ימה וקדמה - לד' רוחות העולם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ. שֶׁהוּא מְחוֹז אֶרֶץ כְּנָעַן.

לְךָ אֶתְּנֶנָּה. שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה נְשִׂיא אֱלֹהִים בְּקֶרֶב יוֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ אַבְרָהָם (בראשית כג:ו) וְיִצְחָק (בראשית כו:כח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אברהם אביך מלמד שבני בנים הרי הם כבנים.

הארץ אשר אתה שכב עליה מאי רבותא, אלא ע״‎י שאתן לך מעט קרקע משם תפרוץ בכל הרוחות ותכבוש כל סביבותיך משל כמו שהיו עושים מלכים לפרשים חשובים שנותנים להם מעט קרקע והם הולכים וכובשים בגבורתם כל סביבותם. כאן פרש״‎י קפל הקב״‎ה כל ארץ ישראל תחתיו כל זה הראה לו הקב״‎ה בחלום כגון עניינו של סולם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. מָצִינוּ אֵצֶל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁסָּמוּךְ לְמוֹתוֹ קְרָאוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים (דברים לג א), וְאַחַר מוֹתוֹ מַמָּשׁ הִזְכִּיר בּוֹ הַשֵּׁם הַמְיוּחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד ה) ״וַיָּמָת מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁכְּבָר מֵת נִתְיַחֵד עָלָיו בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד וְאָמַר ״ה׳ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, אֲבָל יִצְחָק שֶׁלֹּא הָיָה כִּי אִם חָשׁוּב כְּמֵת עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סוּמָא וְכָלוּא בַּבַּיִת, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה מֵת מַמָּשׁ, עַל כֵּן הִזְכִּיר בּוֹ שֵׁם אֱלֹהִים לְבַד, כִּי שֵׁם זֶה מְשֻׁתָּף לַה׳ וְלַבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ז א) ״רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״. וּמַה שֶּׁהִזְכִּיר ״אָבִיךָ״ בְּאַבְרָהָם וְלֹא בְּיִצְחָק, אוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלֵּב הָאוֹמְרִים ״מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה״, אוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁבְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ״, קִפֵּל כָּל הָאָרֶץ תַּחְתָּיו, עַיֵּן פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בַּפָּסוּק ״אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״ (בראשית ג כג), לְפִי שֶׁשָּׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשָׁם מֶרְכַּז הָעוֹלָם, וְהַשּׁוֹכֵב בַּמָּקוֹם הַהוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שׁוֹכֵב עַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי מִשָּׁם מִתְפַּשְּׁטִים כָּל הָאַקְלִימִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר מִמָּקוֹם זֶה תִּפְרֹץ לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת, כִּי עַל יְדֵי קְנִיַּת מָקוֹם זֶה תִּקְנֶה כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כִּי מִשָּׁם מְקוֹרָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו. יִרְמוֹז גַּם עַל יַעֲקֹב, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פב:ו) הָאָבוֹת הֵם מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה, וְלֶהֱיוֹת שֶׁהוּא רֶגֶל רְבִיעִי יֹאמַר בְּדִיּוּק ״נִצָּב עָלָיו״ יוֹתֵר מֵעַל אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כִּי הוּא עִקַּר הַעֲמָדַת הַכִּסֵּא.

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״אָבִיךָ״ לְלֹא צֹרֶךְ, גַּם דִּיֵּק לוֹמַר ״אָבִיךָ״ בְּאַבְרָהָם וְלֹא אָמַר ״אַבְרָהָם וְיִצְחָק אֲבוֹתֶיךָ״, נִתְכַּוֵּן לְמַעֵט עֵשָׂו מִיְּרֻשַּׁת אַבְרָהָם וְעָשָׂה יַעֲקֹב הוּא הַיּוֹרֵשׁ אַבְרָהָם, לֹא שֶׁתַּגִּיעַ הַיְּרֻשָּׁה לְיִצְחָק וּמִמֶּנּוּ יִירָשֶׁנָּה יַעֲקֹב, שֶׁאִם כֵּן תַּגִּיעַ הַיְּרֻשָּׁה לְעֵשָׂו. וַחֲשָׁשַׁת יִשְׁמָעֵאל אֵינָהּ, כִּי כְּבָר כָּתַבְתִּי (אור החיים על בראשית טז:כא) שֶׁמִּשְׁפַּט עֶבֶד יֵשׁ לוֹ, דִּכְתִיב (בראשית כא:יג) ״בֶּן הָאָמָה״ וְלֹא בִּנְךָ, וְגוּפוֹ קָנוּי לְיִצְחָק, וְאֵין טַעֲנַת עֵשָׂו בּוֹ כִּי יְרֻשַּׁת אַבְרָהָם נִתְּנָה לְיַעֲקֹב וְלֹא לְעֵשָׂו.

וַהֲגַם שֶׁבֵּן מוּמָר יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה (קידושין יח.), כָּאן כְּשֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם מַתָּנוֹת וּבְרָכוֹת וְכַדּוֹמֶה, נְתָנָם לוֹ עַל מְנָת שֶׁאַחֲרָיו לְיַעֲקֹב, כְּאָמְרוֹ (בראשית כא:יב) ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (נדרים לא.). וַהֲגַם שֶׁשֵּׁם זֶרַע לֹא יָרֵעַ לַנַּחֲלָה שֶׁיּוֹרֵשׁ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא זַרְעוֹ, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁזֶּרַע פָּסוּל יִקָּרֵא גַּם כֵּן זֶרַע, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (סד:) ״כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ״ לְרַבּוֹת זֶרַע פָּסוּל, הֲרֵי שֶׁיִּקָּרֵא זֶרַע. אֶלָּא דִּסְתָם זֶרַע הוּא כָּשֵׁר, וּכְשֶׁמְּמַעֵט כָּאן עֵשָׂו שֶׁלֹּא יִקָּרֵא זֶרַע, מִעֵט אֲפִלּוּ זֶרַע פָּסוּל לֹא יִקָּרֵא לוֹ, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ יְרֻשָּׁה. וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה ה׳ לְבַסּוֹף שֶׁנּוֹתֵן לְיַעֲקֹב כָּל בִּרְכוֹת אַבְרָהָם. וּמַה שֶׁלָּמְדוּ בַּשַּׁ״ס (קידושין יח.) מִפָּסוּק ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי״ וְגוֹ׳, הַיְינוּ שֶׁיְּרָשׁוּהוּ בָּנָיו לְעֵשָׂו, לֹא שֶׁעֵשָׂו יָרַשׁ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּאַבְרָהָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל