וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃

וְרִבְקָה אֲמָרַת לְוַת יַעֲקֹב בְּרַהּ לְמֵימָר הָא שְׁמָעִית יַת אֲבוּךְ מְמַלֵּל עִם עֵשָׂו אַחוּךְ לְמֵימָר

וְרִבְקָה אָמְרָה. אָמַר תּוֹסֶפֶת וָא״ו כִּי הִסְכִּימָה הִיא לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשְּׁרוּיָה עָלֶיהָ.

לֵאמֹר הִנֵּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב כִּי כְּבָר עָבַר זְמַן אָרוֹךְ מֵעֵת דִּבֵּר יִצְחָק לְעֵשָׂו, וְיֹאמַר כִּי לֹא יַסְפִּיק הוּא לַעֲשׂוֹת מִצְוָתָהּ שֶׁל רִבְקָה עַד שֶׁכְּבָר עֵשָׂו עָשָׂה מַעֲשֵׂהוּ, לָזֶה אָמְרָה לֵאמֹר הִנֵּה, פֵּרוּשׁ אָמְרָה לוֹ כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמְעָה וְיֵשׁ זְמַן.

אָחִיךָ לֵאמֹר. פֵּירוּשׁ: לֹא אָחִיךָ בְּדוֹמֶה לְךָ, אֶלָּא בַּאֲמִירָה יֹאמַר אֵלָיו שֵׁם ״אָחִיךָ״, אֲבָל לֹא יִדְמֶה חוֹשֶׁךְ לְאוֹר עוֹלָם.

עוֹד נִתְכַּוְּנָה בְּאָמְרָהּ לֵאמֹר, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיהָ, כִּי לֹא אָמְרָה הַדְּבָרִים בְּדִקְדּוּק כִּיצִיאָתָם מִפֶּה יִצְחָק. לָזֶה אָמְרָה ״לֵאמֹר הָבִיאָה״ וְגוֹ׳, פֵּירוּשׁ: מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בַּאֲמִירָתוֹ הוּא זֶה, וְזוּלַת ״לֵאמֹר״ יִהְיֶה נִשְׁמָע כִּי אוֹמֶרֶת דְּבָרָיו בְּדִקְדּוּק.