וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃

לצוד ציד להביא. מַהוּ לְהָבִיא? אִם לֹא יִמְצָא צַיִד יָבִיא מִן הַגֶּזֶל:

וְרִבְקָה שְׁמַעַת כַּד מַלִּיל יִצְחָק לְוַת עֵשָׂו בְּרֵהּ וַאֲזַל עֵשָׂו לְחַקְלָא לְמֵיצַד צֵידָא לְאַיְתָאָה

ורבקה שומעת. היתה שומעת:

בדבר בבי״‎ת.

וְרִבְקָה שֹׁמַעַת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי רִבְקָה נְבִיאָה הָיְתָה וְשׁוֹמַעַת תָּמִיד בְּדִבְרֵי יִצְחָק וְגוֹ׳, הֲגַם שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּפָנֶיהָ, וְהָבֵן. וְלָזֶה אָמַר וְרִבְקָה שׁוֹמַעַת בְּדַבֵּר וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״וַתִּשְׁמַע רִבְקָה״ וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״הָיְתָה שׁוֹמַעַת״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי כִּי דִּבֵּר אֵלָיו יִצְחָק בַּלָּט, וְלָזֶה הֶאֱמִין בְּבוֹא יַעֲקֹב כִּי הוּא עֵשָׂו, כִּי בְּאֹזֶן עֵשָׂו דִּבֵּר. וַהֲגַם כִּי עֵינֵי יִצְחָק כָּבְדוּ, עִם כָּל זֶה הוֹדִיעוֹ כִּי דִּבְרֵי סֵתֶר אֵלָיו. וְאוּלַי כִּי לָזֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, פֵּרוּשׁ: נִתְיַחֲדוּ לִדְבָרִים נִכְמָסִים.