בְּרֵאשִׁית כ״ז · ד׳

וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

במילים פשוטות

יצחק מבקש מעשו להכין לו מטעמים כפי שהוא אוהב ולהביא לו לאכול, כדי שנפשו תברך אותו בטרם ימות. הרמב״ן מסביר שיצחק התכוון לברך את עשו שיזכה בברכת אברהם, לנחול את הארץ ולהיות בעל הברית עם ה׳, מפני שהוא הבכור, ושרבקה מעולם לא סיפרה לו על הנבואה שקיבלה. הספורנו מבאר שיצחק ביקש דווקא מטעמים כדי שעשו יתעסק בכיבוד אב, ובזכות זה תחול עליו הברכה, כי גם אם לא הכיר את מלוא רשעותו, לא חשב אותו ראוי לברכה בלי מעשה טוב. אונקלוס מתרגם ״מטעמים״ - תבשילין. הפסוק חושף את כוונתו של יצחק להעביר את הברכה הגדולה, מה שיוליד את התערבותה של רבקה.
מבוסס על רמב״ן, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעִבֵיד לִי תַבְשִׁילִין כְּמָא דִרְחֵימִית וְאָעֵל לִי וְאֵיכוּל בְּדִיל דִּי תְבָרֵכִנָּךְ נַפְשִׁי עַד לָא אֵימוּת

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה הוּא בְּבִרְכַּת אַבְרָהָם, לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ וְלִהְיוֹת הוּא בַּעַל הַבְּרִית לֵאלֹהִים, כִּי הוּא הַבְּכוֹר. וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא הִגִּידָה לוֹ רִבְקָה מֵעוֹלָם הַנְּבוּאָה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהּ "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", כִּי אֵיךְ הָיָה יִצְחָק עוֹבֵר אֶת פִּי ה' וְהִיא לֹא תִצְלָח. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה לֹא הִגִּידָה לוֹ דֶּרֶךְ מוּסָר וּצְנִיעוּת, כִּי "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'", שֶׁהָלְכָה בְּלֹא רְשׁוּת יִצְחָק, אוֹ שֶׁאָמְרָה אֵין אָנֹכִי צְרִיכָה לְהַגִּיד נְבוּאָה לַנָּבִיא כִּי הוּא גָּדוֹל מִן הַמַּגִּיד לִי, וְעַתָּה לֹא רָצְתָה לֵאמֹר לוֹ כָּךְ הֻגַּד לִי מֵאֵת ה' טֶרֶם לֵדָתִי, כִּי אָמְרָה בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ לֹא יְבָרֵךְ יַעֲקֹב וְיַנִּיחַ הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְהִיא יָדְעָה כִּי בְּסִבַּת זֶה יִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב מִפִּיו בְּלֵב שָׁלֵם וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. אוֹ הֵם סִבּוֹת מֵאֵת ה' כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב וְגַם עֵשָׂו בְּבִרְכַּת הַחֶרֶב, וְלוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים. רָצָה בַּמַּטְעַמִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָב, וּבָזֶה תָּחוּל עָלָיו הַבְּרָכָה, כִּי גַּם שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּגֹדֶל רִשְׁעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מִכָּל מָקוֹם לֹא חָשַׁב אוֹתוֹ לְרָאוּי שֶׁתָּחוּל עָלָיו אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לְבָרְכוֹ, וְלָכֵן כְּשֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אַחַר כָּךְ שֶׁיָּדַע בּוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִבְרָכָה, לֹא שָׁאַל מַטְעַמִּים וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר וּבֵרְכוֹ תֵּכֶף בְּאָמְרוֹ "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ" (בראשית כח:ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והביאה לי ואכלה הרי מכרת לאחיך בכורה בשביל הנאת סעודה אחת ובהנאת סעודה אחת אחזירנה לך שאתן לך כל השררה כדכתיב הוי גביר לאחיך.

בעבור תברכך נפשי אמר לו בני הלילה הזה פסח הוא עליונים אומרים שירה ואוצרות טללים נפתחים והברכה חלה מפני המברכים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל