בְּרֵאשִׁית כ״ז · ל״ה

יצחק משיב שאחיו בא במרמה ולקח את ברכתו. רש״י מסביר שהמילה ״במרמה״ פירושה כאן ״בחכמה״, ואונקלוס אכן מתרגם ״במרמה״ - בחכמתא, בחכמה. אבן עזרא מבאר ש״במרמה״ פירושו שלא דיבר יעקב אמת. הפסוק הוא תשובת יצחק לעשו, שבה הוא חושף את מה שאירע: יעקב הקדים אותו ולקח את הברכה בתחבולה. הבחירה בין ״חכמה״ ל״מרמה״ בפירוש המילה משקפת שתי זוויות על מעשה יעקב - החכמה מדגישה את התבונה שבפעולה, בעוד המרמה מדגישה את אי-אמירת האמת. אונקלוס, כרש״י, נוטה לצד החיובי של ״חכמה״. תשובת יצחק מבהירה לעשו שהברכה כבר ניתנה ואינה ניתנת להשבה, מה שיעורר את תגובתו הזועמת של עשו בפסוק הבא.