כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃

כאשר עשו שומע את דברי אביו, הוא צועק צעקה גדולה ומרה עד מאוד ומבקש מאביו שיברך גם אותו. הפסוק מתאר את תגובתו הרגשית העזה של עשו להבנה שהברכה נלקחה ממנו. הצעקה ״גדולה ומרה עד מאוד״ מבטאת את עוצמת אכזבתו ושברון ליבו. אונקלוס מתרגם כפשוטו: כאשר שמע עשו את דברי אביו וצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, ואמר לאביו ברכני גם אני אבי. על פי הפשט, בקשת עשו ״ברכני גם אני״ היא זעקת נואש של מי שגילה שאיחר את המועד וששלמת הבכורה שהיתה שלו הוענקה לאחיו. הפסוק מעורר הזדהות עם כאבו של עשו, ומוביל אל המשא ומתן בינו לבין אביו על ברכה כלשהי שעדיין נותרה, כפי שיתברר בפסוקים הבאים.