וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

הכי קרא שמו. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

ויעקבני. כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי - אֲרָבַנִי; וְאָרַב - וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:

אצלת. לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה כְּמוֹ וַיָּאצֶל:

וַאֲמַר יָאוּת קְרָא שְׁמֵהּ יַעֲקֹב וְכָמַנִי דְּנָן תַּרְתֵּין זִמְנִין יָת בְּכֵירוּתִי נְסִיב וְהָא כְּעַן קַבִּיל בִּרְכְּתִי וַאֲמַר הֲלָא שְׁבַקְתָּ לִי בִּרְכְּתָא

הכי. כמו אמת וכן "הכי אחי אתה" (בראשית כט טו):

קרא. הקורא שמו יעקב:

ויעקבני. כמו מרמה וכן "בעקבה" (מ"ב י יט), ויתכן היותו מגזרת "עקוב הלב" (ירמי' יז ט), והעקוב הפך המישור:

אצלת לי. עזבת לי אצלך, והוא מגזרת "ואצלתי מן הרוח" (במדבר יא יז):

הכי קרא שמו יעקב - בתמיה, הלמען אשר קרא שמו יעקב בשעת לידה בשביל שידו אוחזת בעקבי ונמצאתי אני בכור והוא פשוט והיה לו ליטול פחות ממני, יטול פי שנים ממני. וכן: הכי אחי אתה ודייך ליטול שכר הרבה, ועבדתני חנם?! בתמיה. וכן בבבא בתרא שנינו בפרק: מי שמת בזמן שהנכסים מרובין, הבנים יירשו והבנות יזונו. נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומר: וכי בשביל שאני זכר ויפה כחי בנכסים מרובים הורע כחי בנכסים מועטים?! בתמיה.

הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי. הַאָמְנָם בִּשְׁבִיל שֶׁקָּרָא הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמוֹ יַעֲקֹב קָרָה זֶה שֶׁיַּעַקְבֵנִי, דִּשְׁמָא גָּרִים?

הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁבְתָּ לְבָרְכֵנִי בַּבְּרָכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֵין לַחְשׁוֹב שֶׁהָיָה בְּדַעְתְּךָ שֶׁיִּהְיֶה לִי הַכֹּל וְיִשָּׁאֵר אָחִי שׁוֹלֵל וְעָרוֹם מִכָּל בְּרָכָה:

את בכרתי לקח פיו הכשילו, לגלות כי דינו של יעקב בבכורה.

אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְגוֹ׳. לָמָּה אָמַר שֶׁלָּקַח הַבְּכוֹרָה בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה, וַהֲלֹא מְכָרָהּ לוֹ מֵרָצוֹן טוֹב, וְאִם עֵשָׂו בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ בִּזָּה הַבְּכוֹרָה, מַה פִּשְׁעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בָּזֶה? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁאָמַר עֵשָׂו הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי כְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ יִצְחָק ״מִי אַתָּה״ (בראשית כז:יח) וְהֵשִׁיב לוֹ ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״ (בראשית כז:יט), וְאֵיךְ הוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו, הֲלֹא ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״ (צפניה ג:יג), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָמַר לוֹ ״אָנֹכִי בִּמְקוֹם עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״, שֶׁהֲרֵי קָנִיתִי מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְאִם כֵּן אָנֹכִי בִּמְקוֹמוֹ. וְאִלּוּ לֹא קָנָה הַבְּכוֹרָה לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לָבֹא לִכְלַל הַבְּרָכוֹת, וּבְוַדַּאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה הַבְּכוֹרָה הָיָה דַּעְתּוֹ לְרַמּוֹת אוֹתִי בָּזֶה, כִּי תִּקְרֶאנָה אוֹתִי כָּאֵלֶּה. וּמַה שֶּׁמַּאֲשִׁים אוֹתוֹ עַל לְקִיחַת הַבְּכוֹרָה, לְפִי שֶׁאָמַר עַכְשָׁיו נוֹדַע הַדָּבָר כִּי מִקָּח טָעוּת הוּא, כִּי מִתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין מַעֲלָה לַבְּכוֹרָה כִּי אִם מַה שֶּׁנּוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁמָּא לֹא יַשְׁאִיר אָבִי אַחֲרָיו מְאוּמָה, עַל כֵּן מְכַרְתִּיהָ בְּדָבָר מוּעָט. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַבְּכוֹרָה שָׁוָה הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁהַבְּרָכוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, כִּי לָמָּה אָמַר יַעֲקֹב ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״? לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר הַבְּכוֹרָה? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁמִּצַּד הַבְּכוֹרָה הוּא רָאוּי לְ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״ (בראשית מט:ג), וּבָזֶה ״יַעְקְבֵנִי״ (בראשית כז:לו), כִּי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּבָּלַת הַבְּרָכוֹת תָּלוּי בַּבְּכוֹרָה. רֶמֶז לַדָּבָר, בְּכֹר אוֹתִיּוֹת בֵּרֵךְ, לְכָךְ אָמַר ״וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם״ (בראשית כז:לו), אֲבָל הַהֶזֵּק אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד.

וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: מַתְמִיהַּ ״הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב?״ וּמַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם לֹא יַגִּיד אֶלָּא עָקְבָּה אַחַת, וְהוּא עֲקָבַנִי זֶה פַעֲמַיִם, שֶׁאִלּוּ הָיָה שְׁמוֹ עֲקָבוֹת אוֹ עוֹקְבוֹת הָיָה עוֹקְבוֹ פַּעֲמַיִם.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב - וְלֹא אָמַר עָקְבָּה אוֹ עָקֵב, שֶׁאָז לֹא יַגִּיד אֶלָּא עַל עָקְבָּה אַחַת, אֲבָל יַעֲקֹב יַגִּיד עַל הַתְּמִידוּת, וְלָזֶה עַד עַתָּה כְּבָר [עֲקָבוֹ] פַּעֲמַיִם.