וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃

וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵהּ אֲרֵי הֲוָאָה יְדוֹהִי כִּידֵי עֵשָׂו אֲחוּהִי שְׂעִירָן (נ''י שַׂעֲרַנְיָן) וּבָרְכֵהּ

שְׂעִירוֹת וַיְבָרְכֵהוּ. עַל שֶׁחָשַׁד שֶׁהָיָה רָאוּי לִקְלָלָה, כְּאָמְרוֹ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַחוֹשֵׁד אֶת חֲבֵירוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְכוֹ, כְּעִנְיַן עֵלִי כְּשֶׁחָשַׁד אֶת חַנָּה לְשִׁכּוֹרָה (שמואל א א:יג-יז).

וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ וְגוֹ׳. וְאַף עַל פִּי כֵן דָּחָה שְׁמִיעַת קוֹל מִלִּפְנֵי חוּשׁ הַהֶרְגֵּשׁ, כִּי הַקּוֹל יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת, אוֹ לְצַד מַשְׁמִיעַ, אוֹ לְצַד שׁוֹמֵעַ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַרְגָּשַׁת שַׂעֲרוֹת הַיָּדַיִם הוּא סִימָן מֻבְהָק.

וַיְבָרְכֵהוּ. פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי מִקּוֹדֶם שֶׁמִּשְּׁשׁוֹ וְיָדַע כִּי עֵשָׂו הוּא, לֹא הָיָה לוֹ דָּבָר מַכְחִישׁ לַקּוֹל הַבָּא לְאָזְנָיו שֶׁאֵינוֹ עֵשָׂו, וַהֲרֵי זֶה מְתַעְתֵּעַ וְנִכְנַס בַּחֲשָׁשַׁת יַעֲקֹב שֶׁאָמַר ״וְהֵבֵאתִי עָלַי״ וְגוֹ׳, וַהֲגַם שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ שֶׁקִּלְלוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הֵכִין לִבּוֹ לְשִׂנְאָתוֹ, וְדָבָר זֶה בַּצַּדִּיקִים יַפְעִיל, וְצֵא וּלְמַד מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פד.) אִם הָיוּ מַקְפִּידִים בְּלִבָּם עַל הַזּוּלַת הָיוּ מְבִיאִים עָלָיו קְלָלָה, לָזֶה כְּשֶׁרָאָה יָדָיו שְׂעִירוֹת וַיְבָרְכֵהוּ לְהָסִיר הַהֵפֶךְ שֶׁהוּמְשַׁךְ מִקּוֹדֶם׃