וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃

קול יעקב. שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים קוּם נָא, אֲבָל עֵשָׂו קִנְטוּרְיָא דִּבֵּר יָקֻם אָבִי:

וּקְרֵיב יַעֲקֹב לְוַת יִצְחָק אֲבוּהִי וּמָשְׁיֵהּ וַאֲמַר קָלָא קָלָא דְיַעֲקֹב וִידַיָּא יְדוֹהִי דְעֵשָׂו

הקול קול יעקב - לפי שתאומים היו היה קולן דומות קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו, מאחר שמצאו איש שער על צוארו.

וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. אֵין סָפֵק שֶׁהָיוּ הָעוֹרוֹת מְתֻקָּנִים בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה שְׂעָרָם דּוֹמֶה לִשְׂעַר הָאָדָם, כִּי אָמְנָם רַב הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׂעַר הָאָדָם לִשְׂעַר הַגְּדִי אִם לֹא יְתֻקַּן הַרְבֵּה בִּמְלָאכָה. וְהִנֵּה הֵעִיד כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִירוֹת, וְעִם זֶה אוּלַי נֶחְלַשׁ בּוֹ גַּם חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ כְּעִנְיַן "אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ עוֹד אֶת אֲשֶׁר אֹכַל" (שמואל ב יט:לו).

הקל קול יעקב לא נסמוך על הקול שלפעמים הוא משתנה ע״‎י צעקה וקורא פעמים עבה ופעמים צלול אבל על כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות כסבור דבר ברור הוא ודבר זה גרם לו ברכה.

הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר ״הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם שֶׁל עֵשָׂו״, דְּאִם כֵּן הָיָה מַשְׁמַע שֶׁהוּא שָׁפַט מִצַּד הַקּוֹל שֶׁזֶּה וַדַּאי יַעֲקֹב, וּמִצַּד הַיָּדַיִם שֶׁזֶּה וַדַּאי עֵשָׂו, וְזֶה דָּבָר נִמְנָע, שֶׁאִם הוּא יַעֲקֹב אֵינוֹ עֵשָׂו, וְאִם הוּא עֵשָׂו אֵינוֹ יַעֲקֹב. אֲבָל בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, שֶׁאָמַר הַקּוֹל דּוֹמֶה לַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, וְאוּלַי זֶה מִתְנַכֵּר בְּקוֹלוֹ וְהָאֱמֶת שֶׁזֶּה עֵשָׂו, וּמִתְנַכֵּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים לוֹמַר שֶׁהוּא הָגוּן לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת. אוֹ הַיָּדַיִם דּוֹמִין לִידֵי עֵשָׂו וְזֶהוּ יַעֲקֹב, וּמִתְנַכֵּר בַּעֲשׂוֹתוֹ יָדָיו שְׂעִירוֹת כְּדֵי שֶׁאֶחְשׁוֹב שֶׁזֶּה עֵשָׂו. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהַיָּדַיִם״ בְּוָא״ו, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ״ (שמות כא:טו) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״אוֹ אִמּוֹ״, כָּךְ אָמַר ״אוֹ הַיָּדַיִם דּוֹמִין לִידֵי עֵשָׂו״.

וְאִם תִּרְצֶה לוֹמַר, וָי״ו שֶׁל ״וְהַיָּדַיִם״ הוּא וָי״ו הָעִטּוּף, נוּכַל לוֹמַר שֶׁחָשַׁב יִצְחָק אוּלַי אֵיזֶה אִישׁ נָכְרִי מִתְנַכֵּר בִּשְׁנֵיהֶם, בַּקּוֹל וּבַיָּדַיִם. וּלְסוֹף שָׁפַט יִצְחָק בְּשִׂכְלוֹ שֶׁהַיָּדַיִם מַכְרִיעִים יוֹתֵר מִן הַקּוֹל, כִּי מַה שֶּׁעֵשָׂו מִתְנַכֵּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִמַּה שֶּׁנֹּאמַר שֶׁיַּעֲקֹב עָשָׂה אֶת יָדָיו שְׂעִירוֹת, אוֹ אִישׁ נָכְרִי עָשָׂה כֵן. כִּי אֵיךְ יוּכַל לְשַׁעֵר יַעֲקֹב, וְכָל שֶׁכֵּן אֵיזוֹ אָדָם אַחֵר, לַעֲשׂוֹת יָדָיו שְׂעִירוֹת עַל זֶה הַשִּׁעוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ כִּידֵי עֵשָׂו מַמָּשׁ, דּוֹמֶה לָהֶם מִכָּל צַד? זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת״ (בראשית כז:כג), דּוֹמֶה לָהֶם מִכָּל צַד. וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר זֶה שֶׁלֹּא יִסְכַּל בְּאֵיזוֹ דִּמְיוֹן? וְכִי הָיוּ יְדֵי עֵשָׂו בְּיָדוֹ וְלָקַח מֵהֶם הַצִּיּוּר? זֶה דָּבָר נִמְנָע.

וְרז״ל דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק זֶה (בראשית רבה סה, כ) שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ מַשְׁמַע שֶׁיִּצְחָק אָמַר כֵּן וְהָיָה סָבוּר שֶׁזֶּה עֵשָׂו, וְעוֹד מַה עִנְיָן זֶה לִבְרָכָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי דַּעַת יִצְחָק הָיָה לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו בְּבִרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ״ (בראשית כז, כט), הַיְינוּ לְיַעֲקֹב, שֶׁיִּהְיוּ יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. וְהִטִּיל תְּנַאי בַּדָּבָר לוֹמַר, דַּוְקָא אִם יַעֲקֹב לֹא יְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁיְּצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, כִּי הַקּוֹל דּוֹחֶה הַיָּדַיִם. וְרָמַז זֶה בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים הַקּוֹל אֶל הַיָּדַיִם, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: הֲלֹא יִצְחָק הָלַךְ יוֹתֵר אַחַר הַיָּדַיִם מִמַּה שֶּׁהָלַךְ אַחַר הַקּוֹל, אִם כֵּן הָיָה לְהַקְדִּים הַיָּדַיִם? כִּי מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַמֻּקְדָּם דּוֹחֶה אֶת הַמְאֻחָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ (שמות לה, ב) פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, עַל מַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י ״הִקְדִּים שַׁבָּת לַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת״, עַיֵּן שָׁם (שמות לה, ב). אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּים הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב לִידֵי עֵשָׂו, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַקּוֹל דּוֹחֶה אֶת הַיָּדַיִם. וְאֵיזֶהוּ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבְזֶה מְתוֹרָץ מַה שֶּׁרֹב הָעוֹלָם מַקְשִׁים עַל אַגָּדָה זוֹ, שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹלְטוֹת כְּאֶחָד, וְזֶה הֵפֶךְ מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ. וּבָאוּ עַל קוּשְׁיָא זוֹ שִׁנּוּיִים דְּחוּקִים, וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא נָכוֹן וְיָקָר.

וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר הַקּוֹל בְּהֵ״א, רֶמֶז לְקוֹלָם בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלּוֹמְדִין הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת (ברכות ו:). וְהַיָּדַיִם - ה׳ יָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, כִּי חָמֵשׁ פְּעָמִים יָד עוֹלֶה שִׁבְעִים, רֶמֶז לִידֵי כָּל שִׁבְעִים אוּמּוֹת שֶׁשּׁוֹלְטוֹת בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינָן מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין בראשית רבה סג:ח): עֵשָׂו אוֹתִיּוֹת ע׳ שָׁוְא, לַשָּׁוְא בָּרָאתִי שִׁבְעִים אוּמּוֹת. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים.