וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃ {ס}

מרת רוח. לְשׁוֹן הַמְרָאוֹת רוּחַ, כְּמוֹ מַמְרִים הֱיִיתֶם, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן הָיוּ לְהַכְעִיס וּלְעִצָּבוֹן:

ליצחק ולרבקה. שֶׁהָיוּ עוֹבְדוֹת עֲ"זָ (בראשית רבה):

וַהֲוָאָה מְסָרְבָן וּמְרַגְּזָן עַל מֵימַר יִצְחָק וְרִבְקָה

מרת רוח. כל אחת מהן, וי"א מלשון "סורר ומורה" (דבר' כא יח), ועל דעתי שהוא מגזרת "מרה כלענה" (משלי ה, ד), כטעם מרירות נפש וכן כתוב "כי רעות בנות כנען" (בראשית כח, ה) ונכתבה זו הפרשה שישמרו בני ישראל מבנות כנען:

ותהיין מרת רוח - לפי שעתיד לומר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, לכך הוצרך לפרש תחילה: מרת רוח - כמו מן עושה, לזכר יאמר עושה דברו לנקיבה. וכשהוא דבוק יאמר עושת. כן יאמר מן המורה לשון ממרה מן ימרה את פיך יאמר מורה לנקבה וכשהוא דבוק יאמר מורת רוח קונט"רריאנ"ץ אבל לב יודע מרת נפשו חטף קמץ לפי שהוא שם דבר, לשון מררות, אבל זה מלאפו"ם הוא לשון פועל מגזרת כי מרה מריתי, מחטופי למ"ד הפעל.

וַתִּהְיֶינָה מוֹרַת רוּחַ. הָיוּ לְתַעַר וְסַכִּין מְקַצֵּר רוּחַ חַיֵּי יִצְחָק וְרִבְקָה, וְלָשׁוֹן מוֹרַת כְּמוֹ "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שופטים יג:ה). וְהִנֵּה יִצְחָק עִם כָּל זֶה לֹא הִכִּיר רֹב רִשְׁעוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁלֹּא הָיָה מוֹחֶה בָּהֶן, וּבָזֶה נִכְשַׁל שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, וּמִשָּׁם יָצְאָה תַּקָּלָה שֶׁנָּתַן לְעֵשָׂו אֵיזוֹ בְּרָכָה אוֹ עֵצָה שֶׁעִם זֶה רַבָּה מַשְׂטֵמָה בֵּין בָּנָיו, וְשֶׁהֻצְרַךְ יַעֲקֹב לִבְרֹחַ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת:

ותהיין מרת רוח לפי שעתיד לומר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים קדם ולמדך כאן שלא היו נוחות ליצחק ולרבקה. ועוד אם היה לה ליצחק ולרבקה נחת רוח מהם היו יושבות בבית אחד וכשיבא יעקב ליטול את הברכות יהיו מודיעות ליצחק אין זה עשו בכורך לפיכך קדם ולימדך כאן שהיו מורת רוח ליצחק וגרשם מביתו. [מרת רוח מקנתרות]

ליצחק ולרבקה ליצחק תחלה כדברי רבותינו לפי שרבקה היתה בת כומרים לא הזיק לה ע״‎ז כמו ליצחק בן קדושים.