בְּרֵאשִׁית כ״ו · ו׳

יצחק ישב בגרר. אבן עזרא מבאר בקצרה שיצחק עשה כאשר ציווהו ה', כלומר לא ירד למצרים אלא נשאר בגרר כמצוות ה'. אור החיים מוסיף שהכתוב בא לומר שיצחק קיים את מאמר הבורא וביטל את מחשבתו הקודמת - שכן תחילה חשב לרדת מצרימה בגלל הרעב, ועתה ביטל מחשבה זו וישב בגרר. הפסוק הקצר מדגיש את ציותו של יצחק לדבר ה', ואת נכונותו לוותר על תוכניתו המקורית ולהישאר בארץ הקדושה כפי שנצטווה. בכך מתגלה יצחק כמי שכופף את רצונו לרצון ה', ומתוך ישיבתו בגרר יתגלגלו המעשים הבאים - עניין רבקה, הבארות והברכה.