בְּרֵאשִׁית כ״ו · ז׳

לאשתו. עַל אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג):

וּשְׁאִילוּ אֲנָשֵׁי אַתְרָא (עַל עֵיסַק אִתְּתֵהּ) לְאִתְּתֵהּ וַאֲמַר אֲחָתִי הִיא אֲרֵי דְחִיל לְמֵימַר אִתְּתִי דִּלְמָא יִקְטְּלֻנַּנִי אֲנָשֵׁי אַתְרָא עַל רִבְקָה אֲרֵי שַׁפִּירַת חֵיזוּ הִיא

לאשתו. בעבור אשתו כמו "פן יאמרו לי" (שופ' ט נד),

כי ירא פועל עבר, וכן "ויהי כי זָקֵן יצחק" (בראשית כז א), ותחסר מלת "כי אמר" פן יהרגוני, וכן "כי הפרני אלהים" (בראשית מא נב):

וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִיא וְעַל הַבָּנִים לֹא שְׁאָלוּהוּ, כִּי יֹאמַר בְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת הֵם לוֹ:

וישאלו אנשי המקום לאשתו מה שלא נלקחה רבקה לאלתר כמו שנלקחה שרה היינו לפי שהוכיחם אברהם כבר כדאמרינן לעיל בפרשת וירא שאמר להם אכסנאי שבא לעיר וכו'

פן יהרגני אבל אברהם לא היה ירא לסוף הדברים לומר אשתי היא כי היו יראים אותו מפני מלחמת אמרפל וחביריו שנצחם. אבל את יצחק לא היו יראים, לכך נתירא יצחק.

כי טובת מראה היא ולא כתיב מאד לפי שילדה אבל קודם שילדה בפרשת חיי כתיב בה מאד.