בְּרֵאשִׁית כ״ו · ל״ד

בן ארבעים שנה. עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:

וַהֲוָה עֵשָׂו בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין וּנְסִיב אִתְּתָא יָת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי חִתָּאָה וְיָת בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן חִתָּאָה

יהודית. שם ולא הוליד ממנה:

ובשמת. היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאין למאות כן:

ויהי עשו בן ארבעים שנה - ואז היה יצחק בן מאה כי בן ששים היה בלדת רבקה אותם. להודיענו בא מה שכתב אחריו ויהי כי זקן יצחק ויקח אשה את יהודית כו'.

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְלֹא חָשַׁשׁ יִצְחָק לְהַשִּׂיא לוֹ וּלְאָחִיו נָשִׁים הֲגוּנוֹת.

וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי. וְלֹא הִקְפִּיד יִצְחָק עַל נִשּׂוּאֵי הַחִתִּיּוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו.