בְּרֵאשִׁית כ״ה · ל״ג

וַאֲמַר יַעֲקֹב קַיֵּם לִי כְּיוֹם דִּלְהֵן וְקַיִּים לֵהּ וְזַבִּין יָת בְּכֵרוּתֵהּ לְיַעֲקֹב

הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם כַּאֲשֶׁר אָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, אֵינֶנִּי חָפֵץ בָּהּ, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִי כִּי לֹא תַּחְפֹּץ בָּהּ וְלֹא תִּירָשֶׁנָּה לְעוֹלָם, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וְאַחַר כֵּן מְכָרָהּ לוֹ וְנָתַן לוֹ הַמְּחִיר אוֹ הַנָּזִיד שֶׁבִּקֵּשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, הִנֵּה הִיא מְכוּרָה לְךָ, וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי שֶׁלֹּא תְּעַרְעֵר עַל הַמְּכִירָה לְעוֹלָם, וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ וּמְכָרָהּ, כְּאִלּוּ אָמַר מְכָרָהּ וְנִשְׁבַּע לוֹ:

וימכר את בכורתו - בדמים, ואחר כן ויעקב נתן לעשו וגו' כמנהג בני אדם לקיום דבר.

הִשָּׁבְעָה לִּי. מִפְּנֵי הֱיוֹת הַקִּנְיָן עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הַשְּׁבוּעָה תְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ.

וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכוֹרָתוֹ. בַּמְּחִיר שֶׁפָּסְקוּ בֵּינֵיהֶם, וְלֹא חָשַׁשׁ הַכָּתוּב לְבָאֲרוֹ.

השבעה לי כיום שאינך חוזר בך לא תחזור בך להיות מערער עליה מן היום הזה ולהבא ועל ידי כן תתקיים המכירה שאלמלא כן יוכל עשו לומר חוזר אני בי דהא אמרינן האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר ולא כלום.

וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לִשְׁבוּעָה, לֶהֱיוֹת כִּי יֵשׁ בַּבְּכוֹרָה פְּרָטִים שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַכָּבוֹד וְהַמַּעֲלָה, שֶׁעֲלֵיהֶם הִקְפִּיד יַעֲקֹב לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִיא בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְפִי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ כַּיָּדוּעַ (רמב״ם הלכות מכירה פרק כ״ב), לָזֶה נִתְחַכֵּם לִזְכּוֹת בַּדָּבָר עַל יְדֵי שְׁבוּעָה. וְכֵן הוּא הַסְכָּמַת פּוֹסְקֵי הַתּוֹרָה (יורה דעה סימן רל״ט) כִּי הַשְּׁבוּעָה חָלָה בֵּין עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ בֵּין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ הִשָּׁבְעָה לִּי.

וְהִנֵּה שְׁבוּעָה זוֹ לֹא תַּסְפִּיק לְקִנְיַן דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כִּי טַעַם דְּאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם הִיא לְצַד דְּלָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ דְּלוֹקֵחַ וְכוּ׳, וְכֵן מוּכָח בִּמְצִיעָא דַּף ט״ז. אֲבָל אִם הָיָה דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת הָיָה נִקְנֶה, וּשְׁבוּעָה לֹא תוֹעִיל בָּזֶה, וְלָכֵן הֻצְרַךְ לְטַעַם ״כַיּוֹם״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. שׁוּב בָּא לְיָדִי סֵפֶר הָרִיבָ״שׁ סִימָן שכ״ח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּתַבְתָּ שֶׁרָאִיתָ רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן הָרֹא״שׁ שֶׁכָּתַב בְּשֵׁם אָבִיו דְּמַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם אִם נִשְׁבַּע קָנָה וְכוּ׳, וּרְאָיָתוֹ מִמְּכִירַת בְּכוֹרָה שֶׁמָּכַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב וּכְתִיב ״הִשָּׁבְעָה לִּי״, עַד כָּאן. תְּשׁוּבָה: לֹא הָרֹא״שׁ וְלֹא רַבִּי יַעֲקֹב בְּנוֹ חֲתִימֵי עֲלָהּ, וְאֵין לִתְלוֹת בְּגַבְרֵי רַבְרְבֵי סְבָרָא כָּזוֹ שֶׁאֵין לָהּ עַל מַה שֶׁתִּסְמֹךְ, גַּם הָרְאָיָה שֶׁהֵבִיאוּ אֵין לָהּ עִקָּר לְפִי שֶׁהָיָה קֹדֶם הַדִּבּוּר, וּמַאן לֵימָא לָן שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם אָז, וְהַשְּׁבוּעָה הָיְתָה לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא שֶׁלֹּא יְעַרְעֵר, לְפִי שֶׁהָיָה אִישׁ זְרוֹעַ, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָן, אֶלָּא שֶׁהָרִיבָ״שׁ לֹא הִתְבּוֹנֵן לָתֵת טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ שְׁבוּעַת עֵשָׂו כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.

וְטַעַם אָמְרוֹ הִשָּׁבְעָה לִּי וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הִשָּׁבְעָה״ וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי לוֹ הִיא הַמְּכִירָה, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי שְׁבוּעָה זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁזּוּלַת זֶה יָכוֹל לְבַטְּלָהּ בְּלִבּוֹ, וְעִקַּר הַשְּׁבוּעָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּלֵּב, כִּדְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (ספרא, פרק י״ב): הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה, שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה. לָזֶה אָמַר ״הִשָּׁבְעָה לִּי״, פֵּרוּשׁ: לְדַעְתִּי.

גַּם דִּקְדֵּק לוֹמַר לִּי, כִּי דַּוְקָא הוּא שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַיֵּם מֶכֶר הַבְּכוֹרָה בְּכָל חֲלָקָיו, אֲבָל לֹא לְזוּלַת, כִּי הַזּוּלַת אֵינוֹ בֶּן קְנִיָּה אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהֵם מָמוֹן, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁהֵם יְרֻשָּׁה מַעֲלוֹת מֵאֲבִיהֶם, כְּגוֹן הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵית אֱלֹהִים וְהַכָּבוֹד, אֵינָם בְּאִישׁ נָכְרִי, וְלָאו כָּל כְּמִינֵיהּ לְמָכְרָם לְזָר.

וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכוֹרָתוֹ. הִצְדִּיקָה הַתּוֹרָה הַמְּכִירָה שֶׁקַיֶּמֶת הִיא בְּיָדוֹ מִטְּעָמִים שֶׁכָּתַבְנוּ, וַהֲגַם שֶׁלֹּא מָכַר אֶלָּא לְאָנְסוֹ, וַהֲגַם שֶׁמָּכַר דָּבָר שָׁוֶה מֵאָה מָנֶה בְּמָנֶה. וְזֶה לְךָ לְשׁוֹן מהרי״ק (חושן משפט רכז): אִם מָכַר מִפְּנֵי דָחְקוֹ וְזִלְזֵל בִּמְכִירָתוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּפְּנֵי דָחְקוֹ הֻצְרַךְ לְזַלְזֵל, אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, דְּיָדַע וּמָחַל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּמֵעַתָּה, הֲגַם שֶׁמָּכַר דָּבָר מֻפְלָג הָעֵרֶךְ בִּלְגִימָה אַחַת שֶׁל נָזִיד, מִמְכָּרוֹ מֶכֶר, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה הוּא דַּעְתּוֹ בְּאָמְרוֹ הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת, וְאֵין לְךָ דּוֹחַק גָּדוֹל מִזֶּה, (איוב ב:ד) ״עוֹר בְּעַד עוֹר וְכָל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ״. וְהִנֵּה זוּלַת הַמְצָאָה זוֹ לֹא הָיָה מְצִיאוּת לְיַעֲקֹב לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה מִיַּד עֵשָׂו. וְעַל עֵשָׂו אָמַר הַנָּבִיא (משלי ה:כב) ״עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע״, שֶׁבְּסִבַּת עֲוֹנוֹתָיו שֶׁעָשָׂה בּוֹ בַּיּוֹם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סג,יד) בְּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ ״וְהוּא עָיֵף״, זֶה הָיָה סִבָּה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה וְתַעֲמוֹדְנָה בְּיַד הָרָאוּי לָהּ.