וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

בפיו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק. וּמִדְרָשׁוֹ בְּפִיו שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה צָד אוֹתוֹ וּמְרַמֵּהוּ בִדְבָרָיו:

וּרְחֵם יִצְחָק יָת עֵשָׂו אֲרֵי מִצֵידֵהּ הֲוָה אָכִיל וְרִבְקָה רְחִימַת יָת יַעֲקֹב

כי ציד בפיו. מביא ציד בפיו:

כִּי צַיִד בְּפִיו אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (הראב"ע והרד"ק) כִּי יִתֵּן צַיִד בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק אוֹ יָבִיא, וְיֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן "לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל" (שמואל א יג ח), "וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ" (ירמיהו כ יא), נָתַן אוֹ שָׂם אוֹתִי. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר כִּי בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק צַיִד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם יִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל אֶת הַצַּיִד וְתָמִיד הוּא בְּפִיו, לֹא יֹאכַל דָּבָר אַחֵר, וְהוּא הַמֵּבִיא לוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר "אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הִיא מְלִיצָה, כִּי עֵשָׂו צַיִד בְּפִי אָבִיו, יְכַנֶּה הָאִישׁ בַּמַּעֲשֶׂה לִתְדִירוּתוֹ, וְכָמוֹהוּ "שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה" (ירמיהו ט ה), וְכֵן "וַאֲנִי תְּפִלָּה" (תהלים קט ד), וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה ס"ג:י') קֻפְרָא טָבָא לְפֻמֵּהּ כָּסָא טָבָא לְפֻמֵּהּ:

ציד בפיו - פשוטו כתרגומו.

אוהבת את יעקב - שהייתה מכרת בתומתו וגם ממה שאמר הקב"ה: ורב יעבוד צעיר והוצרך להקדים כאן אהבת יצחק לעשו ורבקה אוהבת את יעקב, להודיע מה שכתב לפנינו יצחק רצה לברך את עשו ורבקה הערימה לברך את יעקב.

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו. גַּם אֶת עֵשָׂו, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה שָׁלֵם כְּיַעֲקֹב.

וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב. לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִכִּירָה בְּרִשְׁעוֹ שֶׁל עֵשָׂו:

ויאהב יצחק את עשו גבי יצחק כתיב ויאהב ללמדך שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו, אבל גבי יעקב שהיה איש תם כתיב ביה ורבקה אהבת את יעקב אהבה תדירה. ועוד דדרך אשה לאהוב את מי שמגדל בהמותיה.

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. לְפִי כְּשֶׁהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אָבִיו מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָּׂדֶה כָּל הַיּוֹם, הָיָה מִתְנַצֵּל וְאוֹמֵר כְּדֵי לָצוּד צַיִד לְהָבִיא טֶרֶף לְפִיו שֶׁל אָבִיו. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי אֵצֶל אִמּוֹ, עַל כֵּן לֹא אָהֲבָה אוֹתוֹ רִבְקָה, וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב שֶׁהָיָה מָצוּי אֵצֶל אִמּוֹ וְכָל גַּעֲגּוּעֶיהָ עָלָיו. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי מוֹרֶה עַל הַזְּמַן, לוֹמַר לְךָ כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהָיָה נוֹתֵן צַיִד בְּפִיו, בְּאוֹתוֹ זְמַן לְבַד אֲהֵבוֹ, אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר אָכַל מִצֵּידוֹ בָּטַל דָּבָר בָּטַל אַהֲבָה. אֲבָל רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב עַל לֹא דָבָר, וְאַהֲבָה כָּזוֹ אֵינֶנָּה בְּטֵלָה.

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק וְגוֹ׳. הִנֵּה לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בִּדְבָרִים, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח, לֹא חָשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא לְיִצְחָק וְלֹא לְרִבְקָה, כִּי לֹא לְצַד הַמִּצְוָה הָיָה חוֹשֵׁשׁ אֶלָּא לְצַד שֶׁהָיָה יָרֵא מִקִּלְלָתוֹ, גַּם לְתִקְוַת הַבְּרָכוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן רִבְקָה. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא אָמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאִמִּי״ אֶלָּא ״אָבִי״, וְטַעַם רִבְקָה שֶׁלֹּא הִגִּידָה לְיִצְחָק רִשְׁעוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְרַמֵּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ לְבַל דַּעַת סִבַּת אַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ לַהֲסִירָהּ. וּלְפִי אוּנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם ״אֲרֵי מִצֵּידֵיהּ הֲוָה אָכֵיל״, צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא יוֹעִיל טַעַם זֶה גַּם לְרִבְקָה, כִּי מִן הַסְּתָם לֹא יַפְלִיג עַצְמוֹ יִצְחָק מֵרִבְקָה. וְאוּלַי כִּי רִבְקָה חִיּוּבָהּ עַל יִצְחָק לְהַאֲכִילָהּ בָּשָׂר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב מַהֲרִי״ק בְּאֶבֶן הָעֵזֶר (סימן ע׳ סעיף א׳) שֶׁחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְאִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ רְגִילִים בִּגְדוֹלוֹת צָרִיךְ לְהַנְהִיגָהּ כֵּן, עַד כָּאן. וְיָדוּעַ כִּי בְּתוּאֵל שַׂר וְגָדוֹל לַאֲרָם, לָזֶה לֹא תַּחֲזִיק טוֹבָה לְטֶרֶף בְּפִיהָ.