בְּרֵאשִׁית כ״ה · כ״ז

ויגדלו … ויהי עשו. כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים, לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵּק בָּהֶם מַה טִּיבָם; כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְנֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פֵּרֵשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פֵּרֵשׁ לַעֲ"זָ:

ידע ציד. לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו וְשׁוֹאֲלוֹ אַבָּא, הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת (תנחומא):

איש שדה. כְּמַשְׁמָעוֹ, אָדָם בָּטֵל וְצוֹדֶה בְקַשְׁתּוֹ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת:

תם. אֵינוֹ בָקִי בְכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו, מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תָּם:

ישב אהלים. אָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם וְאָהֳלוֹ שֶׁל עֵבֶר:

וּרְבִיוּ עוּלֵמַיָּא וַהֲוָה עֵשָׂו גְבַר נַחְשִׁירְכָן גְבַר נָפֵק לְחַקְלָא וְיַעֲקֹב גְבַר שְׁלִים מְשַׁמֵשׁ בֵּית אוּלְפָנָא

יודע ציד, לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו, ויעקב הפך עשו כי הוא איש תם גם עשו איש שדה, ויעקב יושב אהלים, ויתכן להיות פירושו כמו "יושב אהל ומקנה" (בראשית ד' כ):

יודע ציד - לצוד ציד להביא.

יושב אהלים - רועה צאן אביו. כמו שפירשתי: איש יושב אהל ומקנה.

אִישׁ שָׂדֶה. יוֹדֵעַ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה:

יוֹשֵׁב אֹהָלִים. שְׁנֵי מִינֵי אֹהָלִים: הָאֶחָד אֹהֶל רוֹעִים, וְהַשֵּׁנִי אֹהֶל בַּל יִצְעָן (ישעיהו לג:כ), שֶׁבּוֹ הִתְבּוֹנֵן לְהַכִּיר בּוֹרְאוֹ וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדוֹ.

ויגדלו הנערים פרש״‎י כיון שנעשו בני שלש עשרה וכו׳‎ שעד אותו פרק נטפל אביהם בהם ומוכיחם ומלמדם דרך ישר. כדאיתא בב״‎ר צריך אדם ליטפל עם בנו עד י״‎ג שנה מכאן ואילך יאמר ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה. וא״‎ת על כרחיך בני חמש עשרה שנה היה באותו הפרק, כיצד באותו פרק מת אברהם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק ואברהם חי מאה ושבעים וחמש שנים הרי יצחק בן שבעים וחמש כשמת אברהם אביו, צא מהם ששים שנה של יצחק בלדת אותם נשאר לך חמש עשרה שנה משנולדו עד שמת אברהם, אלא נמצא באגדה שעשה מעשיו הרעים במטמוניות שתי שנים ולכך לא נמנו לו שתי שנים אלו.

איש ידע ציד אומנותו ברמאות שאין צידת חיה ועוף בלא רמיה. ולפי שעתיד לומר בסמוך הביאה לי ציד. קדם ולמדך כאן שעשו איש ציד היה.

ישב אהלים לפי פשוטו אהלים של צאן כמו אביו יושב אהל ומקנה ולפי שעתיד לומר שהיה רועה את צאן לבן קדם ולמדך שאמנתו לרעות צאן.

וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה. שֶׁהָיָה צָד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טז:) בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. עַל כֵּן קְרָאוֹ ״יוֹדֵעַ צַיִד״, הַיְינוּ לָצוּד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן, רוֹצֶה לוֹמַר הַיּוֹשְׁבוֹת תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן. אֲבָל לְעוֹלָם הָלַךְ לְצוּדָם בַּשָּׂדוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה ״כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ״ (דברים כב, כז). עַל כֵּן קָרָא לְעֵשָׂו ״אִישׁ שָׂדֶה״, כִּי הָלַךְ לְבַקְשָׁם שָׁם כְּדֵי שֶׁקּוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע כְּשֶׁתִּצְעַק. וְיִהְיֶה ״צַיִד״ לְשׁוֹן צֵידָה מַמָּשׁ, אוֹ לְשׁוֹן צַיִד בְּפִיו עַל יְדֵי פִּתּוּי, כְּדֶרֶךְ כָּל מְפַתֶּה.

וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. שֶׁנּוֹלַד מָהוּל לְדַעַת רז״ל (אבות דרבי נתן ב ה), עַל כֵּן הָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת וְהָיָה יוֹשֵׁב אֹהָלִים וְדָבֵק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה כז) ״שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״, שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל (שבת פז.) עַל הֶתֵּר תַּשְׁמִיש.