בְּרֵאשִׁית כ״ה · כ״ד

וימלאו ימיה. אֲבָל בְּתָמָר כְּתִיב וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ (בראשית ל״ח:כ״ז), שֶׁלֹּא מָלְאוּ יָמֶיהָ, כִּי לְז' חֳדָשִׁים יְלָדָתַם:

והנה תומם. חָסֵר, וּבְתָמָר תְּאוֹמִים מָלֵא, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם צַדִּיקִים; אֲבָל כָּאן אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע:

וּשְׁלִימוּ יוֹמָהָא לְמֵילָד וְהָא תְיוּמִין בִּמְעָהָא

תומים. בחסרון אל"ף השרש, כמו "אם לא שריתך לטוב" (ירמי' טו יא), שפירושו נתתי שאריתך לטוב:

והנה תומים - בכל דבר חידוש רגיל לומר כן. וכן: ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עתה היה סבור שהיא רחל. וכן: ויקץ פרעה והנה חלום כי לא היה סבור שהיה חלום, עד שניער משנתו.

וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ. קוֹדֶם שֶׁנּוֹלְדוּ הִכִּירוּ הַנִּצָּבוֹת שֶׁהֵם תְּאוֹמִים, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנּוֹלַד הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וְהָיָה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לֵידָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה מִלֵּידַת הֶחָלָק וּמְאוּחֶרֶת מִמֶּנָּה, קָרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו בְּאָמְרָם שֶׁאָחִיו הַנִּשְׁאָר עָשָׂה זֶה שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ בֶּעָשׂוּי לַחוּץ:

והנה תומם חסר יו״‎ד שהרי כל התאומים דומים זה לזה אבל כאן האחד איש שעיר והאחד איש חלק. עשו נולד ערל ויעקב נולד מהול. האחד אדמוני והאחד יפה. עשו חזיר ויעקב שה. א״‎כ למה נולדו תאומים לפי שאין קש בלא תבואה ואין תבואה בלא קש שנאמר ובית עשו לקש. וכתיב קדש ישראל לה׳‎ ראשית תבואתו ועל יעקב לבדו נאמר והנה תאומים בבטנה.