וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י (גיים) [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):

שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):

ושני לאמים. אֵין לְאֹם אֶלָּא מַלְכוּת:

ממעיך יפרדו. מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ:

מלאם יאמץ. לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה (יחזקאל כ"ו), לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם:

וַאֲמַר יְיָ לַהּ תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַיְכִי וְתַרְתֵּין מַלְכְּוָן מִמֵעַיְכִי יִתְפָּרְשָׁן וּמַלְכוּ מִמַלְכוּ יִתְקַף וְרַבָּא יִשְׁתַּעֲבֵּיד לִזְעֵירָא

ויאמר ד' לה. על ידי נביא, או אברהם בעצמו כי לא מת עד שהי' בניה בני ט"ו שנה:

ורב. הוא הפועל וכן "בן יכבד אב" (מלאכי א ו) ועוד אפרש זה הפסוק:

וְטַעַם שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ הוֹדִיעַ לָהּ שֶׁלֹּא תְּפַחֵד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת תְּאוֹמִים הוּא הָרִצּוּץ הַזֶּה בְּבִטְנָהּ, כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר עוֹד כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם שְׁנֵי גּוֹיִם שׂוֹנְאִים וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, עָשׂוּ בִּתְחִלַּת יְצִירָתָם מְרִיבָה רֶמֶז לְמָה שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם בַּסּוֹף, וְעַתָּה יָנוּחוּ וְתִמְצָא מָנוֹחַ וְהַשְׁקֵט לְנַפְשָׁהּ:

ויאמר ה' לה - ע"י נביא.

שני גוים - אל תיראי, כי צער העיבור שלך בשביל שני תאומים יש בבטנך, שמרובה צער העיבור של שנים מעיבור אחד.

ושני לאומים - מלכויות, כדכתיב: מלכי ארץ וכל לאמים כפל לשון הוא. אבל לאומים הוא עמים ומתוך שהנביא התחיל לומר לה, גמר ופירש לה כל העתידות.

ורב יעבוד צעיר - ולכן אהבת את יעקב שאהבו הקב"ה, וכדכתיב: ואהב את יעקב.

שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. זוֹ הִיא סִבַּת הָרְצִיצָה, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי גוֹיִם נִבְדָּלִים בְּדֵעוֹת:

וּשְׁנֵי לְאֻמִּים. שֶׁיִּהְיוּ גַּם כֵּן נִבְדָּלִים בְּמַלְכוּת:

מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ. וְלֹא יָמוּת אֶחָד מֵהֶם בְּהִתְרוֹצְצָם:

ויאמר ה׳‎ לה ע״‎י שליח, וי״‎מ דהוא אברהם שעדיין חי. ויאמר לה ולא לו לפיכך לא היה סבור שיהיה עשו רשע.

שני גוים בבטנך אל תראי אם צער העיבור שלך גדול שהרי הוא בשביל ששני גוים בבטנך ומרובה צער עיבור של שנים משל אחד.

גיים כתיב גויים קרי.

ממעיך יפרדו פרש״‎י ז״‎ל זה לצדקו וזה לרשעו ועדיין אין ידוע מי רשע ומי צדיק אבל משגדלו ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם יושב אהלים.

ורב יעבד צעיר כאן נגזר על יעקב שיהא גביר לאחיו. אמר רב הונא זכה יעקב רב יעבד צעיר ואם לאו רב יעבד מן הצעיר. ד״‎א הרבה יעבוד צעיר.

וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. הֵפֶךְ מִמַּה שֶׁחָשַׁבְתְּ, אֲבָל רְשׁוּת אֶחָד יֵשׁ. אָמְנָם שְׁנֵי יְלָדִים בְּבִטְנֵךְ, אֶחָד יִהְיֶה עוֹבֵד ה׳ וְאֶחָד עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וּלְעוֹלָם ה׳ אֶחָד וְאֵין זוּלָתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה:כא) ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״, לְפִי שֶׁהוּא הָיָה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, עַל כֵּן הָיָה מֻבְטָח שֶׁמִּצִּדּוֹ יִהְיֶה לוֹ זֶרַע הָגוּן. אַךְ הָיָה יָרֵא מִצַּד אִשְׁתּוֹ, כִּי הִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנָּה אֵיזֶה זֶרַע פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי עֲקָרָה הִיא, מִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ הָעַקְרוּת. עַל כֵּן הָיָה יָרֵא פֶּן יֵצֵא מִמֶּנָּה זֶרַע בִּלְתִּי הָגוּן, כְּמוֹ שֶׁיָּצָא יִשְׁמָעֵאל מֵהָגָר, וְאוּלַי זֶה סִבַּת עַקְרוּתָהּ. וְכַאֲשֶׁר נִתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, אֶחָד מְפַרְכֵּס לָצֵאת עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאֶחָד מְפַרְכֵּס לָצֵאת עַל פֶּתַח עֲבוֹדָה זָרָה, בָּזֶה הִרְגִּישָׁה שֶׁוַּדַּאי אֶחָד יִהְיֶה צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע. עַל כֵּן אָמְרָה ״לָמָּה זֶּה אָנֹכִי״, כִּי כָמוֹנִי כְּהָגָר, וּמַה אָנֹכִי טוֹב מִמֶּנָּה? וְלָמָּה זֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה׳, מַה הוֹעִילָה תְּפִלָּתִי? וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ ״שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״, זֶה רַבִּי וְאַנְטוֹנִינוּס. וְהוֹעִילָה תְּפִלָּתָהּ שֶׁגַּם עֵשָׂו יָצָא מִמֶּנּוּ זֶרַע כָּשֵׁר כְּאַנְטוֹנִינוּס וּשְׁאָר גֵּרֵי צֶדֶק, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׁמָעֵאל, וּבָזֶה אַתְּ טוֹבָה מֵהָגָר.

וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ וְגוֹ׳. מִקְרָא זֶה רַבּוּ בּוֹ הַפֵּרוּשִׁים, וְעוֹדֶנּוּ בַּר נְתִינַת טַעַם וְתַבְלִין בְּדֶרֶךְ אוֹר יָשָׁר, וְהוּא כִּי בָא לַהֲשִׁיבָהּ עַל חֲשָׁשָׁתָהּ שֶׁאֵין הֶרְיוֹנָהּ מִתְקַיֵּם לְרֹב דָּחְקָם, וְהוֹדִיעָהּ סִבַּת הַדּוֹחַק אֲשֶׁר יִדְחֲקוּ זֶה אֶת זֶה וְיִתְעַצְּמוּ זֶה עַל זֶה, כִּי מְשֻׁנֶּה הֵרָיוֹן זֶה מִכָּל הֵרָיוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כָּל הֵרָיוֹן שֶׁיִּהְיֶה מִשְּׁנַיִם יִהְיוּ הַשְּׁנַיִם נוֹחִים וְטִבְעָם שָׁוֶה, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ז:ד) ״תְּאוֹמֵי צְבִיָּה״, וְיָדוּרוּ יַחַד בַּבֶּטֶן, מַה שֶׁאֵין כֵּן הֶרְיוֹנֵךְ. וְהַטַּעַם הוּא כִּי שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא בְּחִינַת גּוֹי אֶחָד, וְעוֹד לָהֶם שֶׁהֵם עַצְמָם הֵם מְלָכִים וּמַלְכוּתָם נִמְשֶׁכֶת לְעוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים. וְכָל זֶה לֹא יְסוֹבֵב לְהִתְרוֹצֵץ בַּבֶּטֶן אִם הָיוּ בְּמֶזֶג אֶחָד כְּטֶבַע הַתְּאוֹמִים, אֶלָּא שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים מִטֶּבַע הַתְּאוֹמִים, כִּי מֵהַבֶּטֶן עַצְמוֹ אֵינָם נוֹחִים זֶה לָזֶה וּמְשֻׁנֶּה מִזְגָּם וְטִבְעָם, וְהוּא אָמְרוֹ מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וְאָמַר מִמֵּעַיִךְ וְלֹא אָמַר בְּמֵעַיִךְ, לוֹמַר כִּי תָּמִיד הֵם מְפֹרָדִים וְהַתְחָלַת הַפֵּרוּד מִמֵּעַיִם, וּבְאֶמְצָעוּת עִנְיָן זֶה הוּא הַשִּׁנּוּי הַמֻּפְלָא, לֹא לְצַד כִּי אֵין בִּטְנָהּ רָאוּי לְהֵרָיוֹן מִתְרוֹצְצִים הַבָּנִים.

וְאָמְרוֹ וּלְאֹם מִלְּאֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: עוֹד יֵשׁ לָהֶם דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם הַרְחָקַת הֲכָנַת הַהִתְגּוֹרְרוּת יַחַד, כִּי כָל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵי מְלָכִים חָזְקוֹ וְאִמּוּצוֹ הוּא מִלְּאֹם שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה ו.) לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה בְּמַפֶּלֶת חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל מִמֶּנּוּ, זֶה יַרְחִיק הָאַחְוָה וְהַתֵּאוּם יַחַד.

וְאָמְרוֹ וְרַב וְגוֹ׳. רַבּוּ בָּזֶה הַפֵּרוּשִׁים וְאֵין דָּבָר מַסְפִּיק בַּאֲמִתּוּת הַכָּתוּב. וּלְדַרְכֵּנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן, הַכַּוָּנָה בָּא לוֹמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁיִּתְגַּדֵּל אֶחָד בְּמַפֶּלֶת חֲבֵרוֹ גַּם צָרִיךְ הַנּוֹפֵל לְהִשְׁתַּעְבֵּד לִפְנֵי הַמִּתְגַּדֵּל מִמֶּנּוּ, וְלֹא דַי לוֹ נְפִילָתוֹ וּרְאוֹת טוּבוֹ בְּיַד אוֹיְבוֹ אֶלָּא שֶׁיָּכוֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ לְעָבְדוֹ, וּבָזֶה תַּפְלִיג הַרְחָקַת הָאַחְוָה וְתַעֲצוּמַת הַשִּׂנְאָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (כתובות עב:) אֵין אָדָם וְנָחָשׁ דָּרִים בִּכְפִיפָה אַחַת. וְזֹאת סִבַּת שִׁנּוּי הַהֵרָיוֹן. וּכְפִי דֶּרֶךְ זֶה אָמְרוֹ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר אֵין הַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ רַב וְצָעִיר בְּיִחוּד עַל יַעֲקֹב אוֹ עַל עֵשָׂו, אֶלָּא עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה רַב בִּזְמַנּוֹ וְעַל אֲשֶׁר צָעִיר בִּזְמַנּוֹ, כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.