וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ונקית משבועתי וגו'. וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא:
רק את בני וגו'. רַק מִעוּט הוּא; בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל יַעֲקֹב בֶּן בְּנִי סוֹפוֹ לַחֲזֹר:
וְאִם לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרָךְ וּתְהֵי זַכָּאָה מִמּוֹמָתִי דָּא לְחוֹד יָת בְּרִי לָא תָתֵב לְתַמָּן
לא תשב שמה. שיעמוד בארץ ישראל וטעם לא תשב, בעבור אברהם שהוא העיקר:
וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת לֹא הִרְשָׁה אוֹתוֹ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה הוּא פָּטוּר וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית כ"ד:ח') וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. וְאִם כְּנַעֲנִים הֵם, חָלִילָה לוֹ. וּבֶאֱמֶת שֶׁהֵם מִזֶּרַע כְּנַעַן, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (בראשית י"ד:י"ג) "מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר", וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ"ט:ח') אָמְרוּ "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה" וְגוֹ', הִזְהִירוֹ בִּבְנוֹת כְּנַעַן עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, כִּי עֲלֵיהֶם אָמַר "אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ", כִּי הוּא לֹא הָיָה יוֹשֵׁב בְּכָל הַכְּנַעֲנִי כִּי עַמִּים רַבִּים הָיוּ, אֲבָל הִזְהִיר עַל אֵלֶּה בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ וְכָל שֶׁכֵּן עַל הָאֲחֵרִים. אֲבָל "וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי", שֶׁיִּהְיֶה הוּא פָּטוּר, וְאַבְרָהָם הוּא הַיּוֹדֵעַ בְּיִצְחָק הַצַּדִּיק שֶׁיִּשְׁמַע לְאָבִיו וְשֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶם, וְיֵלֵךְ לוֹ אֶל יִשְׁמָעֵאל אוֹ לְלוֹט וְיֶתֶר הָעַמִּים. וְיִתָּכֵן כִּי "מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת" רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמַר "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם", כִּי אוּלַי הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה עַל הַכֹּל, וְלֹא יִרְמֹז לַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי", וְזֶה טַעַם "זֹאת", וּלְכָךְ אָמַר הָעֶבֶד "וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל" (בראשית כ"ד:מ"ט), וְלֹא אָמַר "אָשׁוּבָה לִי":
רק את בני פרש״י בני אינו חוזר וכו׳ לפי שהוא עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לו.
לא תשב שמה איני רוצה שיצא מארץ אחוזתו שנתן לו הקב״ה.
וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת. פֵּרוּשׁ: מִקִּיחַת אִשָּׁה לִבְנוֹ מֵאֵת מוֹלַדְתּוֹ, אֲבָל מִשְּׁבוּעַת קִיחַת בַּת כְּנַעַן בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, שֶׁהוּא דָּבָר הַתָּלוּי בְּיָדוֹ.
רַק אֶת בְּנִי וְגוֹ׳. לֹא הִשְׁבִּיעוֹ עַל דָּבָר זֶה, וְאֵין זֶה אֶלָּא תְּשׁוּבָה לְאָמְרוֹ ״הֶהָשֵׁב אָשִׁיב״ וְגוֹ׳:
