בְּרֵאשִׁית כ״ד · ז׳

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. וְלֹא אָמַר "וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:

מבית אבי. מֵחָרָן:

ומארץ מולדתי. מֵאוּר כַּשְׂדִּים:

ואשר דבר לי. לְצָרְכִּי; כְּמוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי (מלכים א' ב'), וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עֲלַי, עֲלוֹהִי, עֲלֵיהוֹן, שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם, אֶלָּא אֵלַי, אֵלָיו, אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם:

ואשר נשבע לי. בֵּין הַבְּתָרִים:

יְיָ אֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא דִּי דַּבְּרַנִי מִבֵּית אַבָּא וּמֵאֲרַע יַלְדוּתִי וְדִי מַלֵּל לִי וְדִי קַיֵּם לִי לְמֵימַר לִבְרָךְ אֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכֵהּ קֳדָמָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִתַּמָּן

הוא ישלח מלאכו. תפלה, ואלו היתה נבואה, למה אמר ואם לא תאבה האשה:

מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:ז'), מִבֵּית אָבִי מֵחָרָן, וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי מֵאוּר כַּשְׂדִּים. אִם כֵּן "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ" יִהְיֶה אוּר כַּשְׂדִּים, וְחָלִילָה חָלִילָה שֶׁיִּתְעָרֵב זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בִּבְנֵי חָם הַפּוֹשֵׁעַ. אוּלַי יֹאמַר שֶׁהָיָה לוֹ מִשְׁפָּחָה שָׁם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם, אֲבָל הָעֶבֶד לְחָרָן הָלַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֲדֹנָיו. וְאוּלַי יַחְשֹׁב הָרַב כִּי אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוּר כַּשְׂדִּים, אֲבָל "מוֹלַדְתִּי" הִיא מִשְׁפַּחְתִּי, וְ"אַרְצִי" אֶרֶץ אֲשֶׁר גָּר בָּהּ. וְכָל אֵלֶּה דְּבָרִים בְּטֵלִים, כִּי בְּכָאן אָמַר "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם", וְעוֹד כִּי יָמִים רַבִּים עָמַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן יוֹתֵר מֵחָרָן, וְלָמָּה תִּקָּרֵא חָרָן אַרְצוֹ בַּעֲבוּר שֶׁגָּר בָּהּ יָמִים. אֲבָל "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי", אַרְצִי שֶׁשָּׁם מוֹלַדְתִּי, כִּי שָׁם עָמַד וּמִשָּׁם הָיוּ אֲבוֹתָיו מֵעוֹלָם, וּכְבָר נִתְבָּאֵר (לעיל יא כח יב א). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ"ט:י'), מִבֵּית אָבִי זוֹ בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי זוֹ שְׁכוּנָתִי. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי" אַרְצִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, כִּי גַּם בְּאַנְשֵׁי אַרְצוֹ לֹא יַחְפֹּץ רַק בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְכֵן "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" רֶמֶז אֶל "מִבֵּית אָבִי", וְכֵן יֹאמַר הָעֶבֶד (בראשית כ"ד:מ') "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי", וְאָמַר (שם מא) "כִּי תָבֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי", אוֹ שֶׁהָיָה הָעֶבֶד אוֹמֵר כֵּן לְכַבְּדָם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לוֹ:

וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:ז') לְצָרְכִּי, כְּמוֹ עָלַי, וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, שֶׁאֵין נוֹפֵל בִּלְשׁוֹן דִּבּוּר אֶלָּא אֵלַי אֵלָיו אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּמָם עִמִּי עִמֵּיהּ עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לִי וְלוֹ וְלָהֶם. וּבְפָרָשַׁת וַיֵּצֵא יַעֲקֹב הֵבִיא רְאָיָה מִמָּה שֶׁכָּתוּב שָׁם (בראשית כ"ח:ט"ו) "אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ", שֶׁהֲרֵי עִם יַעֲקֹב לֹא דִבֵּר קֹדֶם לָכֵן. וְאֵין הַחִלּוּק הַזֶּה אֱמֶת, כִּי הִנֵּה מָצָאנוּ (שמות לב לד) "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ", "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דניאל ב ד), "וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ" (דברים ט ג), וְכֵן הָאֲמִירָה בִּשְׁנֵיהֶם (שמות ג יג), "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם". וְ"אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ עַתָּה שֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת הָאָרֶץ וּלְזַרְעֲךָ וַאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ:

ה' אלהי השמים - שהביאני כאן ויתן לזרעי זאת הארץ ידעתי שאינו רוצה שירחק זרעי מכאן, שא"כ מה לו להקב"ה להביאני כאן,

לפיכך יודע אני שישלח מלאכו להצליח דרכיך לקיים לי הבטחתו.

אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּשְׁלַח מַלְאָכוֹ מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ הַשָּׁמַיִם, בִּהְיוֹת שֶׁהוּא לְקָחַנִי מִשָּׁם, וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת לַעֲשׂוֹת בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ בְּנִי לָלֶכֶת שָׁם:

וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי. וְעוֹד כִּי דִּבֶּר לִי בְּאָמְרוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא:יב).

וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי. וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁבַּע וְלֹא יִנָּחֵם, יְסַבֵּב בְּלִי סָפֵק שֶׁיִּשָּׂא בְּנִי אִשָּׁה הוֹגֶנֶת לוֹ לְהָקִים זֶרַע מוּכָן לְקַיֵּם בּוֹ שְׁבוּעָתוֹ:

ה׳‎ אלהי השמים פרש״‎י ולא אלהי הארץ, שלא היו באי העולם מכירים בו. ובשטה זו תצטרך לפרש כביכול לפני שברא שום דבר שבעולם לא היה אלהי השמים. ועל דוגמא זו אמר הנביא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה אחר שתפסוק מפי הבריות ידיעת אלהותו, כלומר אחר שיהיה כל העולם עבר ובטל לא תהיה שום יראה בלעדי אמנם הוא לבדו בלי תחלה ובלי תכלה ומטעם זה ליכא מלכות בברכה ראשונה של תפלת של שמונה עשרה דלא שייך לומר מלך העולם אלקי אברהם שהרי בפרק שהתחיל להיות אלקי אברהם לא היה עדין מלך על כל העולם.

אשר לקחני מבית אבי שהרחקני מקרובי לתת לי את הארץ הזאת ואינו רוצה שיתרחק זרעי מכאן לפיכך יודע אני שישלח מלאכו וגו׳‎ לקיים לי הבטחתו לתת לזרעו את הארץ הזאת שאם אין דעתו כך למה הבאני כאן.

ולקחת אשה לבני נבואה היא זו ולא תפלה והיינו דכתיב לקמן כאשר דבר ה'. ויש מפרשים הוא ישלח מלאכו תפלה היא דאילו נבואה היא מהו דכתיב ואם לא תאבה האשה ללכת הרי נתנבא שתצלח דרכו.