וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃

העבד אומר להם: אל תאחרו אותי, וה' הצליח דרכי, שלחוני ואלכה לאדוני. רשב״ם מבאר שאין הקב״ה רוצה שיהיה איחור בדבר, שאין זו הצלחה אם יתעכב. בפשט הפסוק, העבד מסרב לעיכוב ומבקש לצאת מיד, בטענה שה' כבר הצליח את דרכו, ואין ראוי לעכב את מה שנעשה בהשגחה. העבד עומד על נאמנותו לשליחות ועל הרצון להשלימה במהירות: לדעתו, עיכוב מיותר יפגום בהצלחה שכבר ניתנה מן השמים. הוא מבקש מן המשפחה לשחררו ללא דיחוי כדי שישוב אל אדוניו עם רבקה, ובכך מביא את המחלוקת בעניין המועד להכרעה שתיפול בשאלת רבקה עצמה.