וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ׃

ומגדנות. לְשׁוֹן מְגָדִים, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

וְאַפֵּק עַבְדָּא מָנִין דִּכְסַף וּמָנִין דִּדְהַב וּלְבוּשִׁין וִיהַב לְרִבְקָה וּמִגְדָּנִין יְהַב לַאֲחוּהָא וּלְאִמַּהּ

ומגדנות. מגזרת מגדים (שה"ש ד יג), או פי' מלבושים נכבדים ויהי' הנו"ן שרש כמו מטפחות:

כלי כסף וכלי זהב - תכשיטי נשים של כסף וזהב כדכתיב: איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וגו'. וכתיב: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם.

[ויוצא כמו ויוציא]

ויוצא העבד כלי כסף הללו לשם קדושין נתנן והראשונים לשם מתנה ושדוכים דמסבלי והדר מקדשי, ולפי הפשט הדברים החשובים נתן לה יודע היה שישובו עמה, והדברים קלים נתן לאחיה ולאמה אבל בתואל לא היה צריך פיוס. שמח היה שנתן בתו ליצחק בן דודו. וכמו״‎כ ויאמר אחיה ואמה אבל בתואל לא היה חפץ באחור אך חפץ היה בזווג לפי שקרובו היה. ולפי הפשט בשביל המתנות שקבלו הקדימן לדבר, או שמא לבן גדול מאביו בחכמה היה. ונמצא באגדה בתואל בקש להאכיל אליעזר סם המות כדי שיירש הממון ובא גבריאל והחליף הקערה והניחה לפני בתואל, לכך לא הזכירו כאן הכתוב. ד״‎א בני דורו קראו שמו בתואל על שם שהבתולות כולן נבעלות לו תחלה והיה מולך על ארם ורצו בני עירו שיבעול אף רבקה בתו קודם שתלך לנשואיה ואם לאו יהרגוהו ונתרצה בדבר ובא גבריאל והרגו.