בְּרֵאשִׁית כ״ד · ל״ב

וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

האיש בא הביתה, ומפתחים את הגמלים ונותנים תבן ומספוא לגמלים ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר איתו. רש״י מבאר ש״ויפתח״ פירושו שהתירו את הזמם שסתם את פי הגמלים כדי שלא ירעו בשדות אחרים בדרך. הרמב״ן מסביר שלבן הוא שפתח את הגמלים ונתן להם מספוא ומים לרחוץ רגלי האורחים, כמנהג מוסר עם אורחים. חזקוני מעיר שאף שלבן עבד עבודה זרה, מכל מקום היה מקפיד על עבודה זרה אחרת שאינה שלו. הכתוב מתאר את קבלת האורחים בבית לבן: הגמלים מטופלים, האנשים רוחצים את רגליהם, והכל נעשה בדרך ארץ ובכבוד.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויפתח. הִתִּיר זְמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם אֶת פִּיהֶם שֶׁלֹא יִרְעוּ בַדֶּרֶךְ בִּשְׂדוֹת אַחֵרִים:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַל גַּבְרָא לְבֵיתָא וּשְׁרָא גַּמְלַיָּא וִיהַב תִּבְנָא וְכִסָּתָא לְגַמְלַיָּא וּמַיָּא לְאַסְחָאָה רַגְלוֹהִי וְרַגְלֵי גֻּבְרַיָּא דְּעִמֵּהּ

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומספוא. שם מאכל בהמות והוא שם כלל, ותחתיו שעורה:

Piotrkow, 1907-1911

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה אֱלִיעֶזֶר הוּא הָאִישׁ הַבָּא, "וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים" יַחְזֹר עַל לָבָן, שֶׁעָשָׂה עִם אוֹרְחָיו דֶּרֶךְ מוּסָר וַיְפַתַּח גְּמַלֵּיהֶם, וַיִּתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, וְנָתַן מַיִם לִרְחֹץ רַגְלֵי אֱלִיעֶזֶר וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֱלִיעֶזֶר הוּא הַנּוֹתֵן מַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי אֲנָשָׁיו. וְכֵן "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר" (בראשית ל"ז:כ"ח), כִּי "וַיִּמְשְׁכוּ" חוֹזֵר אֶל אֶחָיו הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, וְכֵן "וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב ט יא), וְהֵם דִּבְרֵי דָּוִד, וְרַבִּים כֵּן. וְעִנְיַן "וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים" שֶׁפָּתַח מוֹסְרֵי צַוָּארָם, כִּי הַמִּנְהָג לְהוֹלִיכָם קְשׁוּרִים, אוֹ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים חֲגֻרִים בְּמוֹשַׁב הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם, כִּלְשׁוֹן "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א כ יא), "הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ" (ישעיהו נב ב). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית כ"ד:ל"ב) הִתִּיר זְמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם פִּיהֶם שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':ח'), הִתִּיר זְמָמֵיהֶם, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי אַבָּא, לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וְכוּ', וְזוֹ שְׁאֵלָה לִסְתֹּר פִּתּוּחַ הַזְּמָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַחֲסִידוּת בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר גָּדוֹל יוֹתֵר מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכַאֲשֶׁר חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּר מִן הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים לִבְעָלָיו לְהַאֲכִילוֹ, כָּל שֶׁכֵּן גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאֵין צָרִיךְ לְזָמְמָם כִּי לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן:

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויפתח - כמו: אל יתהלל חוגר כמפתח, התיר חבישתם.

daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לרחץ רגליו ורגלי וגו׳‎ אעפ״‎י שעובד ע״‎ז היה כדכתיב ואנכי פניתי הבית משמע שפינהו מע״‎ז מ״‎מ מקפיד היה על ע״‎ז אחרת משלו.

Chizkuni