בְּרֵאשִׁית כ״ד · י״ב

וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם זַמִּין כְּעַן קֳדָמַי יוֹמָא דֵּין וְעִבַד טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי אַבְרָהָם

הקרה נא לפני. כטעם הכן הפצי לפני, וכן "כי הקרה ד' אלהיך" (בראשית כז כ):

הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁיַּזְמִין לוֹ ה׳ נַעֲרָה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לָצֵאת כְּלָל, וּלְפִי שָׁעָה בְּמִקְרֶה תֵּצֵא עַכְשָׁיו לְפָנָיו דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה מִן הַיַּצְאָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ״וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ״ (בראשית כד, טז), שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אָדָם מַכִּירָהּ, כִּי לֹא יָצְאָה מֵעוֹלָם כִּי אִם בַּפַּעַם הַזֶּה. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל אֶת פִּיהָ ״בַּת מִי אַתְּ״ (בראשית כד, כג), וְלָמָּה לֹא שָׁאַל לִשְׁאָר נְעָרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁמָּה, כִּי בְּלִי סָפֵק לֹא הָלְכָה לְבַדָּהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁ״אִישׁ לֹא יְדָעָהּ״, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא הִכִּירָהּ.

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ הַקְרֵה וְגוֹ׳. בָּטוּחַ הָיָה אֱלִיעֶזֶר בַּאֲדוֹנוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת אֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל ״הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ״ וְגוֹ׳, וְהוֹסִיף הוּא לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה הוּא רָאוּי לֵיעָשׂוֹת הַדָּבָר עַל יָדוֹ, כִּי יִמָּצֵא לִפְעָמִים שֶׁתִּהְיֶה מְנִיעָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה מִצַּד הָאֶמְצָעִי, לָזֶה הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהֵי אֲדוֹנוֹ שֶׁיַּקְרֶה לְפָנָיו.

וְטַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר זֶה, כִּי חָשׁ לְבַל יַטְעוּהוּ מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם כְּשֶׁיֵּדְעוּ כִּי הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹמֵד לָקַחַת בַּת מֵהֶם, יִתְּנוּ לוֹ שִׁפְחָה מִשִּׁפְחוֹתָם אֲשֶׁר אִתָּם בַּבַּיִת וְיֹאמְרוּ כִּי הִיא מִזַּרְעָם. לָזֶה נִתְחַכֵּם וְעָשָׂה כְּסֵדֶר זֶה בְּהַבְחָנָה מֻבְהֶקֶת שֶׁהִיא הַוַּתְרָנוּת הַמֻּפְלָאָה, שֶׁנּוֹתֶנֶת יוֹתֵר מִמַּה שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנָּה. גַּם בָּזֶה יֵדַע אוֹתָהּ יְדִיעָה צוֹדֶקֶת כִּי הִיא מִבֵּית אַבְרָהָם, שֶׁהֵשִׁיחָה לְפִי תֻמָּהּ מִבְּלִי דַעַת דָּבָר מִמֶּנּוּ כִּי אוֹתָהּ יְבַקֵּשׁ, וּפֶתַח דְּבָרֶיהָ הֵאִירוּ בְּאָמְרָהּ (בראשית כד:כד) ״בַּת בְּתוּאֵל״ וְגוֹ׳: