בְּרֵאשִׁית כ״ב · י״ב

וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

המלאך מצווה על אברהם שלא ישלח את ידו אל הנער ולא יעשה לו מאומה, כי עתה נודע שהוא ירא אלוהים ולא חשך את בנו יחידו מה׳. רש״י מסביר ש״אל תשלח״ פירושו אל תשחט, ושאברהם ביקש לפחות להוציא מעט דם, והמלאך אמר לו ״אל תעש לו מאומה״ - אל תעשה בו שום מום. הרמב״ן מבאר ש״כי עתה ידעתי״ פירושו שמתחילה הייתה יראתו של אברהם בכוח בלבד, ועתה יצאה אל הפועל במעשה הגדול הזה, ובכך נשלמה זכותו. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק חושף את מטרת הנסיון: לא שחיטת יצחק, אלא גילוי מלוא יראת ה׳ של אברהם דרך נכונותו למסור את היקר לו מכול.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אל תשלח. לִשְׁחֹט; אָמַר לוֹ אִם כֵּן לְחִנָּם בָּאתִי לְכָאן, אֶעֱשֶׂה בּוֹ חַבָּלָה וְאוֹצִיא מִמֶּנוּ מְעַט דָּם, אָמַר לוֹ אל תעש לו מאומה - אַל תַּעַשׂ בּוֹ מוּם:

כי עתה ידעתי. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה (תהילים פ"ט); כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "קַח", מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה - לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שְׁחָטֵהוּ אֶלָּא הַעֲלֵהוּ, אַסַּקְתֵּיהּ, אַחְתֵּיהּ.

כי עתה ידעתי. מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן וְלָאֻמּוֹת הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ; יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאִים כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לָא תוֹשִׁיט יְדָךְ לְעוּלֵימָא וְלָא תַעְבֵּד לֵהּ מִדָּעָם אֲרֵי כְּעַן יְדַעְנָא (נ''י יְדָעִית) אֲרֵי דַּחֲלָא דַּיְיָ אַתְּ וְלָא מְנַעְתָּ יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ מִנִּי

Onkelos Genesis

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה יִרְאָתוֹ בְּכֹחַ לֹא יָצָא לַפֹּעַל בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְעַתָּה נוֹדְעָה בְּמַעֲשֵׂה וְהָיָה זְכוּתוֹ שָׁלֵם, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְדַעַת הַפָּרָשָׁה שֶׁ"הָאֱלֹהִים" הוּא הַמְּנַסֶּה וּמְצַוֶּה בָּעֲקֵדָה, וּ"מַלְאַךְ ה'" הוּא הַמּוֹנֵעַ וְהַמַּבְטִיחַ, יִתְבָּרֵר בְּפָסוּק "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי" (בראשית מ"ח:ט"ז):

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי עתה ידעתי - כלומר: עתה אני רואה ונתפרסם לכל העולם:

כי ירא אלהים אתה.

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

עַתָּה יָדַעְתִּי. יָדַעְתִּי אֲנִי הַמַּלְאָךְ שֶׁבְּדִין יַגְדִּילְךָ הָאֵל עַל מַלְאָכָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צג): "גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת":

מִמֶּנִּי. שֶׁאַתָּה יְרֵא אֱלֹהִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי שֶׁאֲנִי מַלְאָךְ וְרָאוּי לְמַעֲלָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "גְּדוֹלִים צַדִּיקִים וְכוּ'". שֶׁאַתָּה בְּפֹעַל יְרֵא אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָאֵל יוֹדֵעַ קוֹדֶם לָכֵן שֶׁהָיִיתָ יְרֵא אֱלֹהִים בְּכֹחַ, וְתִפּוֹל יְדִיעָתוֹ הַפּוֹעֶלֶת עַל הַנִּמְצָא בְּפֹעַל.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

עתה ידעתי הכל גלוי לפניו אלא פירש עתה הודעתי כמו ידעתיך בשם שתרגום שלהם לשון גדול שם.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אָתָּה. אֵין כָּל לְשׁוֹן ״עַתָּה״ מְמַעֵט הַזְּמַן הַקּוֹדֵם לוֹ, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ (דברים י יב) ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״, וְכִי קֹדֶם זֶה לֹא שָׁאַל מִמֶּנּוּ הַיִּרְאָה? אֶלָּא שֶׁהוּא כְּאִלּוּ אָמַר ״וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל״. כָּךְ ״עַתָּה יָדַעְתִּי״ כְּאִלּוּ אָמַר ״הִנֵּה יָדַעְתִּי״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יָדַעְתִּי כְּמוֹ הוֹדַעְתִּי, כִּי תַּכְלִית נִסָּיוֹן זֶה הָיָה כְּדֵי לְהָרִים דֶּגֶל נֵס לְהַרְאוֹת הָעַמִּים יֹפִי מַעֲשָׂיו, וְיִהְיֶה מַאֲמַר ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה״ לְשׁוֹן הֲרָמַת נֵס הַנִּרְאֶה לְכָל אָדָם, כִּי טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה הַבָּאָה מֵאַהֲבָה מְסֻתֶּרֶת (משלי כז ה), כְּשֶׁהָאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְהִיא נִסְתָּרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ עָלָיו תּוֹכַחַת מְגֻלָּה, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּקַבְּלָהּ מֵאַהֲבָה תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה אַהֲבָתוֹ לְעֵין כֹּל. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן יְדִיעַת ה׳ כָּל דָּבָר טֶרֶם הֱיוֹתוֹ, וְשֶׁיִּשָּׁאֵר הָאָדָם עַל בְּחִירָתוֹ, נָבוֹכוּ רַבִּים בַּחֲקִירָה זוֹ, וְרוֹב הַחוֹקְרִים יָצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ מַסְפִּיק לְהֶתֵּר סָפֵק זֶה, כִּי נִרְאִין מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, וְהוּא דְּרוּשׁ עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. וְעָלָיו פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ״ם אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג טו) ״הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל צָפוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם הָרְשׁוּת נְתוּנָה לָאָדָם וְנִשְׁאָר עַל בְּחִירָתוֹ.

Vocalized Edition