וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכׇל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃

אבימלך משכים בבוקר, קורא לכל עבדיו ומספר להם את כל הדברים באוזניהם, והאנשים יראים מאוד. חזקוני מביא בשם ר׳ אבא שעדיין היו רואים את עשן סדום עולה, ואמרו: הרי המלאכים שנשתלחו לשם באו לכאן. תרגום אונקלוס מוסר שהאנשים פחדו מאוד. הפסוק מתאר את תגובתו המהירה של אבימלך לחלום: הוא מכנס את אנשיו ומגלה להם את שאירע, והיראה הגדולה שאחזה בהם מלמדת שהבינו את חומרת המצב ואת סכנת העונש הקרוב. לפי חזקוני, זכר החורבן של סדום שעדיין ניכר תרם לפחדם ולהבנתם שמדובר בפעולה אלוהית.