וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכׇל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ולאדם לא מצא עזר. ויפל ה' אלהים תרדמה. כְּשֶׁהֱבִיאָן הֱבִיאָן לְפָנָיו כָּל מִין וָמִין זָכָר וּנְקֵבָה, אָמַר לְכֻלָּם יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, מִיָּד וַיַּפֵּל (בראשית רבה):
וּקְרָא אָדָם שְׁמָהָן לְכָל בְּעִירָא וּלְעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּלְכָל חֵוַת בְּרָא וּלְאָדָם לָא אַשְׁכַּח סָמֵךְ לְקִבְלֵהּ
ומלת לכל הבהמה, גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה, כי טעמו ולכל עוף השמים, וכן "ויהי מתיו ממפר" (דבר' לג ו), וכן "ולא למדתי חכמה" (משלי ל, ג),, ורבים כאלה,
וטעם ולאדם לא מצא, ולנפשו לא מצא, כי כן מנהג לה"ק, כמו "וישלח ד' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב יא),, ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם, ופה אמר כי העוף נוצר מהאדמה, ולמעלה מהמים כי משניהם נוצר:
וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ב':כ') כְּשֶׁהֱבִיאָן הֱבִיאָן לְפָנָיו זָכָר וּנְקֵבָה, אָמַר, לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, מִיָּד וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים עָלָיו תַּרְדֵּמָה. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, כִּי כַּאֲשֶׁר הִכְנִיס פְּסוּקֵי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת בְּתוֹךְ דְּבַר הָעֵזֶר יַכְרִיחַ זֶה. וּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (רש"י ורד"ק) כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיְּהֵא לְכָל אֶחָד שֵׁם לְעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים וְנִכָּרִים לְתוֹלְדוֹתָיו בַּשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם, כִּי יִהְיֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְהִנֵּה הקב"ה כְּשֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת לוֹ הָעֵזֶר אָז הֱבִיאָם לְפָנָיו, כִּי הָיָה צָרִיךְ לַהֲבִיאָם לוֹ זוּגוֹת לִקְרֹא שֵׁם גַּם לִנְקֵבוֹתֵיהֶם, כִּי מֵהֶם שֶׁקְּרָאָם בְּשֵׁם אֶחָד, וּמֵהֶם חֲלוּקִים, כְּשׁוֹר וּפָרָה וְתַיִשׁ וְעֵז וְכֶבֶשׂ וְרָחֵל וְזוּלָתָם. וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָם מְזֻוָּגִים זֶה עִם זֶה נִתְאַוָּה לָהֶם, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָא בְּתוֹכָם עֵזֶר לְעַצְמוֹ נֶעֱצַב וַיִּישַׁן, וְהָאֱלֹהִים הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בַּהֲסָרַת צֵלָע מִגּוּפוֹ (פרד"א יב). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁקְּרִיאַת הַשֵּׁם הוּא הָעֵזֶר. וְהָעִנְיָן כִּי הקב"ה הֵבִיא כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם לִפְנֵי אָדָם, וְהוּא הִכִּיר טִבְעָם וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, כְּלוֹמַר הַשֵּׁם הָרָאוּי לָהֶם כְּפִי טִבְעֵיהֶם, וּבַשֵּׁמוֹת נִתְבָּאֵר הָרָאוּי לִהְיוֹת עֵזֶר לַחֲבֵרוֹ, כְּלוֹמַר הָרְאוּיִם לְהוֹלִיד זֶה מִזֶּה. וַאֲפִלּוּ אִם נַאֲמִין בַּשֵּׁמוֹת שֶׁהֵם בְּהַסְכָּמָה לֹא טִבְעִיּוֹת (מו"נ ב ל), נֹאמַר שֶׁקְּרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַבְדָּלַת הַמִּינִים, כִּי עָבְרוּ לְפָנָיו זָכָר וּנְקֵבָה, וְהִתְבּוֹנֵן בְּטִבְעָם אֵיזֶה מֵהֶם עֵזֶר לַחֲבֵרוֹ, כְּלוֹמַר הַמּוֹלִיד מִמֶּנּוּ, וְהוֹדִיעַ זֶה בַּשֵּׁמוֹת, כִּי הַבְּהֵמָה הַדַּקָּה קָרָא בְּשֵׁם אֶחָד, שֶׁכֻּלָּן עֵזֶר זֶה לָזֶה בַּתּוֹלָדָה שֶׁיּוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה, וְהַגַּסָּה בְּשֵׁם אַחֵר, וְהַחַיָּה בְּשֵׁם אַחֵר, שֶׁלֹּא יוֹלִידוּ מִין זֶה מִזֶּה, וְכֵן כֻּלָּן, וְלֹא מָצָא בְּכֻלָּן שֶׁתִּהְיֶה בְּטִבְעָהּ עֵזֶר לוֹ וְתִקָּרֵא בִּשְׁמוֹ, כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַבְדָּלַת הַמִּינִים וְהִפָּרֵד כֹּחוֹתָם זֶה מִזֶּה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה. וְאֵין הָעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה בְּיַד הָאָדָם לִמְצֹא בָּהֶם עֵזֶר לוֹ, כִּי בְּטִבְעָם נִבְרְאוּ, אֲבָל שֶׁאִם יִרְאֶה טִבְעוֹ נָאוֹת בְּאֶחָד הַמִּינִים וְיִבְחַר בּוֹ הָיָה הקב"ה מְתַקֵּן טִבְעוֹ אֵלָיו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּצֵּלָע, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִבְנוֹתוֹ בִּנְיָן חָדָשׁ. וְזֶה טַעַם "כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ", כְּלוֹמַר הוּא יִהְיֶה שְׁמוֹ, שהקב"ה יְקַיֵּם בּוֹ הַשֵּׁם הַהוּא עַל עִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי לֹא הָיָה הַחֵפֶץ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לָקַחַת צַלְעוֹ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּדַע אָדָם שֶׁאֵין בַּנִּבְרָאִים עֵזֶר לוֹ, וְשֶׁיִּתְאַוֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֵזֶר כְּמוֹתָם, וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה צָרִיךְ לָקַחַת מִמֶּנּוּ אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. וְזֶה טַעַם "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", כְּלוֹמַר וּלְשֵׁם הָאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי כְּנֶגְדּוֹ וְתִקָּרֵא בִּשְׁמוֹ שֶׁיּוֹלִיד מִמֶּנּוּ. וְאֵין צֹרֶךְ בְּכָאן לְדִבְרֵי הַמְּפָרְשִׁים (ראב"ע בפסוק יח והרד"ק) שֶׁאָמְרוּ כִּי יָבֹא בְּכָאן שֵׁם בִּמְקוֹם הַכִּנּוּי, וְלוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, כְּדֶרֶךְ "נְשֵׁי לֶמֶךְ" (בראשית ד':כ"ג), "וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל" (שמואל א יב יא). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "זֹאת הַפַּעַם", כְּלוֹמַר הַפַּעַם הַזֹּאת מָצָאתִי עֵזֶר לִי שֶׁלֹּא מָצָאתִי עַד הֵנָּה בִּשְׁאָר הַמִּינִים, כִּי הִיא עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי וְרָאוּי שֶׁתִּקָּרֵא בִּשְׁמִי מַמָּשׁ, כִּי נוֹלִיד זֶה מִזֶּה. וּבְמִלַּת "זֹאת" סוֹד, יִוָּדַע מִדְּבָרֵינוּ בְּפָרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה, אִם יְבָרְכֵנִי צוּרִי לְהַגִּיעַ שָׁם. וּלְכָךְ הֶחֱזִיר "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת", וְהָבֵן:
ולאדם לא מצא עזר ולמה לא בראה תחלה אלא צפה הקב״ה שעתיד לקרוא עליה תגר ולא בראה לו תחלה עד שתבעה בפיו בפירוש ומיד ויפל תרדמה.
כנגדו מן הדומה לו בצלם דמות ורקמה, כתרגום ירושלמי בר זוג בדנפיק ביה ולפיכך כתב לא מצא עזר כנגדו אעפ״י שכמה משרתים ועומדים היה מוצא לו.
