בְּרֵאשִׁית ב׳ · י״א

פישון. הוּא נִילוּס נְהַר מִצְרַיִם, וְעַל שֵׁם שֶׁמֵּימָיו מִתְבָּרְכִין וְעוֹלִין וּמַשְׁקִין אֶת הָאָרֶץ נִקְרָא פִישׁוֹן כְּמוֹ וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו (חבקוק א') דָּ"אַ פִּישׁוֹן, שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִצְרַיִם (ישעיהו י"ט) וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים:

שׁוּם חָד פִּישׁוֹן הוּא מַקִּיף יָת כָּל אֲרַע דַּחֲוִילָה דִּי תַמָּן דַּהֲבָא

שם האחד, אמר הגאון כי פישון יאור מצרים וידוע כי גיחון קרוב מא"י כי כן כתוב "והורדתם אותו אל גיחון" (מ"א א לג), והוא בא מפאת מזרחית דרומית גם פרת כן והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח ומפרשים אמרו כי חדקל הוא הנהר השני העובד על בגדאד עם נהר פרת, אם כן הנה שלשתם מזרחים, ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה, רחוק מקו השוה בצד נגב, והראיה גדולה בקיץ וידענו כי גן עדן תהת הקו השוה, שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה, וריקי מוה תמהו איך יתכן זה והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם א"כ ירד פישון לפאת דרומית מערבית ואח"כ ישוב דרך צפונית ואין ראיה על פישון שהוא היאור, רק שתרגם החוילה כפי צרכו כי אין לו קבלה, וכן עשה במשפחות, ובמדינות ובחיות ובעופות ובאבנים, אולי בחלום ראם, וכבר טעה במקצתם כאשר אפרש במקומו, א"כ לא נשען על חלומותיו, אולי עשה כן לכבוד השם, בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם, שלא יאמרו כי יש בתורה מצות לא ידענום, והזכיר הזהב בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן:

אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב לְבָאֵר שֶׁאֵינָהּ חֲוִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁאָמַר בָּהּ "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר" (בראשית כ"ה:י"ח), כִּי זוֹ מִזְרַח הַמִּזְרָח. וְהִזְכִּיר עוֹד שָׁם הַבְּדֹלַח, לְשֶׁבַח הַנָּהָר, כִּי בַּחוֹל אֲשֶׁר בּוֹ וְעַל שְׂפָתוֹ יִמָּצֵא הַזָּהָב הַהוּא הַטּוֹב וְהַבְּדֹלַח וְהַשֹּׁהַם, כִּי כֵן יִמָּצֵא בַּנְּהָרוֹת, מֵהֶם שֶׁיִּמָּצֵא שָׁם הַזָּהָב, וּמֵהֶם אֲשֶׁר יִמָּצֵא בָּהֶם הַכֶּסֶף, וְכֵן הַבְּדֹלַח וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת בַּנְּהָרוֹת יִמָּצְאוּ רֻבָּם. וְעַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים (רש"י ורס"ג וכן הוא בזוה"ק חיי שרה קכה) "פִּישׁוֹן" הוּא נִילוּס מִצְרַיִם, יְסוֹבֵב כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה הַזֹּאת, וְיָבֹא מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם עַד נָפְלוֹ בַּיָּם הַגָּדוֹל בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם:

שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. הוֹדִיעַ שֶׁבַח הַנָּהָר הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן הַבִּלְתִּי נוֹדָע לָנוּ, בְּהוֹדִיעוֹ הַנְּהָרוֹת הַמִּסְתַּעֲפִים מִמֶּנּוּ הַנּוֹדָעִים אֶצְלֵנוּ לְשֶׁבַח בְּגָדְלָם וְטוּב מֵימֵיהֶם וְטוּב פִּרְיָם.

אשר שם הזהב שתי חוילות הן, סבא וחוילה וגו׳‎ את אופיר ואת חוילה. לכך נתן לו סימן שהיא אותה שאצל אופיר, כדכתיב וזהב מאופיר יובא.