וַיֹּאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת׃

ויאמרו גש הלאה. קְרַב לְהָלְאָה, כְּלוֹמַר, הִתְקָרֵב לַצְּדָדִין וְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְכֵן כָּל הָלְאָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן רִחוּק, כְּמוֹ זְרֵה הָלְאָה (במדבר י"ז), הִנֵּה הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה (שמואל א' כ'), גֶּשׁ הָלְאָה, (ישעיהו מ"ט) - הִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן, בִּלְשׁוֹן לַעַז טריטי"דנוש, וּדְבַר נְזִיפָה הוּא, לוֹמַר - אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לְךָ. וְדוֹמֶה לוֹ קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי (ישעיהו ס"ה), וְכֵן גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה (שם מ"ט) - הִמָּשֵׁךְ לַצְּדָדִין בַּעֲבוּרִי וְאֵשֵׁב אֶצְלְךָ; אַתָּה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִין, אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ? עַל שֶׁאָמַר לָהֶם עַל הַבָּנוֹת, אָמְרוּ לוֹ גש הלאה, לְשׁוֹן נַחַת; וְעַל שֶׁהָיָה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִים - האחד בא לגור, אָדָם נָכְרִי יְחִידִי אַתָּה בֵינֵינוּ, שֶׁבָּאתָ לָגוּר, וישפוט שפוט, וְנַעֲשֵׂיתָ מוֹכִיחַ אוֹתָנוּ?

הדלת. הִיא הַסּוֹבֶבֶת לִנְעֹל וְלִפְתֹּחַ:

וַאֲמָרוּ קְרֵב לְהַלָּא וַאֲמָרוּ חַד אֲתָא לְאִתּוֹתָבָא והָא דָיִין דִּינָא כְּעַן נַבְאֵשׁ לָךְ מִדִּילְהוֹן וּתְקִיפוּ בְגַבְרָא בְלוֹט לַחֲדָא וּקְרִיבוּ לְמִתְּבַר דָּשָׁא

וַיִּפְצְרוּ בָּאִישׁ בְּלוֹט לֹא מָצָאתִי הַמִּלָּה הַזֹּאת רַק בְּדִבְרֵי הַפִּיּוּסִים, אִם כֵּן נְפָרֵשׁ זֶה שֶׁפִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם הַדֶּלֶת, וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כֵּן נִגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּפְנֵי הַדֶּלֶת וְלֹא הָיָה מַנִּיחָם לְקָרְבָה אֵלָיו, וְהֵם פִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִפְּנֵיהֶם כִּי לֹא הָיוּ רוֹצִים לִפְגֹּעַ בּוֹ, וְזֶה טַעַם "גֶּשׁ הָלְאָה", שֶׁיִּגַּשׁ לְמָקוֹם אַחֵר:

גש הלאה - כדכתיב: קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך התקרב לצד הלאה. כלומר: ברח לך מאצלנו.

בא לגור - לוט היה גר בסדום.

נרע לך מהם - יותר מהם נעשה לך רעה.

גֶּשׁ הָלְאָה. מֵעַל הַפֶּתַח וְנִשְׁבֹּר הַדֶּלֶת:

הָאֶחָד בָּא לָגוּר. הֲיֵשׁ גַּם אֶחָד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ?

עתה נרע לך מהם הרי אתה אורח כמותם ונוהג עצמך כבעל הבית.

הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט. הֲרֵי בְּאוֹתוֹ יוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְלָמָּה הִתְרַעֲמוּ עָלָיו? וְהַנָּכוֹן הוּא כְּפֵרוּשׁ הַמְפָרְשִׁים בְּכֶפֶל לָשׁוֹן ״וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט״, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשְׁפֹּט דָּבָר שָׁפוּט כְּבָר, כִּי כְּבָר שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט שֶׁאוֹרֵחַ בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ שֶׁל שׁוּם אֶחָד, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַחֹק הַשָּׁפוּט כְּבָר? כִּי אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא קִבַּלְנוּךָ לַעֲשׂוֹת חֻקִּים חֲדָשִׁים. וּמַה שֶּׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּ״אֶחָד בָּא לָגוּר״, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין לְךָ דִּין תּוֹשָׁב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַחֻקִּים כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, אֶלָּא גֵּר אַתָּה, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי קִבַּלְנוּךָ לְהִתְיַשֵּׁב עִמָּנוּ, כְּדֵי שֶׁתַּסְכִּים עַל כָּל הַחֻקִּים שֶׁלָּנוּ.