בְּרֵאשִׁית י״ט · ח׳

האל. כְּמוֹ הָאֵלֶּה:

כי על כן באו. כִּי הַטּוֹבָה הַזֹּאת תַּעֲשׂוּ לִכְבוֹדִי עַל אֲשֶׁר בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי; תַּרְגּוּם בִּטְלַל שָׁרוּתֵי, תַּרְגּוּם שֶׁל קוֹרָה - שָׁרוּתָא:

הָא כְעַן לִי תַּרְתֵּין בְּנָן דִּי לָא יְדָעִנּוּן גְּבַר אַפֵּק כְּעַן יַתְהוֹן לְוָתְכוֹן וְעִיבִידוּ לְהֵן כִּדְתַקֵּן בְּעֵינֵיכוֹן לְחוֹד לְגֻבְרַיָּא הָאִלֵּין לָא תַעְבְּדוּן מִדַּעַם אֲרֵי עַל כֵּן עַלּוּ בִּטְלַל שֵׁרוּתִי

ידעו איש. לשון רבים ורבות בפעל שעבר בלא תוספות וי"ו פתוח שוה:

האל. כמו האלה ויאמר הגאון, כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן וזה הטעם רחוק, כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:

אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ שִׁבְחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה בָּאנוּ לִידֵי גְּנוּתוֹ, שֶׁהָיָה טוֹרֵחַ מְאֹד עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְהַצִּיל אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁבָּאוּ בְּצֵל קוֹרָתוֹ, אֲבָל שֶׁיְּפַיֵּס אַנְשֵׁי הָעִיר בְּהֶפְקֵר בְּנוֹתָיו - אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיַן הַזִּמָּה בַּנָּשִׁים מְרֻחָק בְּעֵינָיו, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה לִבְנוֹתָיו חָמָס גָּדוֹל כְּפִי דַּעְתּוֹ. לְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא וירא יב), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מוֹסֵר עַצְמוֹ עַל בְּנוֹתָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, וְהוֹרֵג אוֹ נֶהֱרָג, וְזֶה מוֹסֵר בְּנוֹתָיו לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶן. אָמַר לוֹ הקב"ה, לְעַצְמְךָ אַתָּה מְשַׁמְּרָן. וְהִנֵּה לוֹט הָיָה מִתְיָרֵא עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהֵם אֲנָשִׁים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר וְאָמְרוּ לוֹ "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ", אָז הִכִּיר בָּהֶם וְהֶאֱמִין לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ. וְדַע וְהָבֵן כִּי עִנְיַן פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים יט) אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִדְמֶה לָעִנְיָן הַזֶּה אֵינֶנּוּ כָּמוֹהוּ לָרֹעַ, כִּי הָרְשָׁעִים הָהֵם לֹא הָיָה דַּעְתָּם לְכַלּוֹת הָרֶגֶל מִמְּקוֹמָם, אֲבָל הָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְרָצוּ גַּם בְּמִשְׁכַּב הָאִישׁ הָאוֹרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֲלֵיהֶם פִּילַגְשׁוֹ נִתְפַּיְּסוּ בָּהּ. וְהָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁאָמַר לָהֶם "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" (שם יט כד), יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁלֹּא יַחְפְּצוּ בְּבִתּוֹ וְלֹא יַעֲשׂוּ עִמָּהּ רָעָה, וְעַל כֵּן לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת פִּילַגְשׁוֹ לְבַדָּהּ שָׁתְקוּ מִמֶּנּוּ. וְהָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת גַּם הָאוֹרֵחַ כֻּלָּם הָיוּ חֲפֵצִים לְהַצִּיל אֶת הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, כִּי פִּילֶגֶשׁ הָיְתָה לֹא אֵשֶׁת אִישׁ, וּכְבָר זָנְתָה עָלָיו. וּבַפֶּרֶץ הַהוּא עוֹד לֹא הָיוּ בּוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר כַּאֲשֶׁר בִּסְדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה", אֲבָל בַּגִּבְעָה נֶאֱמַר וְהִנֵּה "אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל" (שם יט כב) מִקְצָתָם שֶׁהָיוּ שָׂרִים וְתַקִּיפִים בָּעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאִישׁ (שם כ ה) "וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה", וְעַל כֵּן לֹא מִחוּ הָאֲחֵרִים בְּיָדָם. וְהִנֵּה פִּנּוֹת כָּל הָעָם מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רָצוּ לַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל בַּדָּבָר לְהָמִית אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ יג) "וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם". וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁלֹּא הָיוּ חַיָּבִין מִיתָה בְּדִין תּוֹרָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה זוּלָתִי עִנּוּי הַפִּילֶגֶשׁ הַזּוֹנָה, וְלֹא נִתְכַּוְּנוּ לַמִּיתָה שֶׁלָּהּ, וְגַם לֹא מֵתָה בְּיָדָם, וַיְשַׁלְּחוּהָ מֵאִתָּם כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְהָלְכָה מֵאִתָּם לְבֵית אֲדוֹנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ מֵתָה, אוּלַי נֶחְלְשָׁה מֵרֹב הַבִּיאוֹת וְנִתְקָרְרָה בַּפֶּתַח עַד הָאוֹר וּמֵתָה שָׁם. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים וְאוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת נְבָלָה כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, רָאוּ הַשְּׁבָטִים לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה וְלֹא יֵאָמֵר כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ "וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל" (שם). וְזֶה הַדִּין הוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מו), בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין לֹא הִסְכִּימוּ בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם חִיּוּב מִיתָה בְּעִנּוּי הַפִּלֶגֶשׁ. וְאוּלַי הִקְפִּידוּ עוֹד בְּנֵי בִּנְיָמִין עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, וְעָשׂוּ הַהַסְכָּמָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁזֶּה עָנְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִנָּגֵף בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמִּלְחָמָה נַעֲשֵׂית מִן הַדִּין, וְהַגָּדֵר עַצְמוֹ - עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין הָיָה מוּטָל לַעֲשׂוֹתוֹ וְלֹא עֲלֵיהֶם, שֶׁמִּצְוָה עַל הַשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ (ספרי קמד). וְהִנֵּה שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת רְאוּיוֹת לְהֵעָנֵשׁ, כִּי בִּנְיָמִין מַרְשִׁיעַ, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְיַסֵּר הָרָעִים וְלֹא לִגְעֹר בָּהֶם כְּלָל, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִלְחָמָה שֶׁלֹּא מִן הַדִּין, וְגַם אֶת פִּי ה' לֹא שָׁאֲלוּ בָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי בִנְיָמִין" (שופטים כ יח), כִּי מֵעַצְמָם הִסְכִּימוּ לַמִּלְחָמָה עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן לֹא שָׁאֲלוּ בְּעִנְיַן הַנִּצּוּחַ "אִם תִּתְּנֵם בְּיָדִי" כִּי בָּטְחוּ בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, שֶׁהָיוּ רַבִּים מְאֹד, כִּי עַתָּה כְּמוֹהֶם עֲשָׂרָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְלֹא שָׁאֲלוּ אֶלָּא "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה", וְהוּא כְּמוֹ גּוֹרָל בֵּינֵיהֶם, אוּלַי הָיָה כָּל שֵׁבֶט אוֹמֵר "לֹא אֶעֱלֶה אֲנִי תְּחִלָּה", אוֹ אוֹמֵר "אֲנִי רִאשׁוֹן", וְהקב"ה הֵשִׁיב כְּפִי שְׁאֵלָתָם "יְהוּדָה בַּתְּחִלָּה", לֵאמֹר כִּי יְהוּדָה הוּא בָּרֹאשׁ לְעוֹלָם, "כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' לְנָגִיד" (דהי"א כח ד), וּלְכָךְ לֹא אָמַר "יְהוּדָה יַעֲלֶה" כִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת (עיין שופטים א ב), כִּי לֹא הִרְשָׁה אוֹתָם, אֲבָל לֹא מְנָעָם וְלֹא אָמַר לָהֶם "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ" מִפְּנֵי עָנְשׁוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וְהִנֵּה הָלַךְ הַשֵּׁם עִם שְׁנֵיהֶם בְּקֶרִי וְהִנִּיחָם לַמִּקְרִים, וּבְנֵי בִּנְיָמִין הָיוּ גִּבּוֹרִים וְעָרֵיהֶם בְּצוּרוֹת, וְהִשְׁחִיתוּ בְּיִשְׂרָאֵל הַבּוֹטְחִים בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, וְהוֹסִיפוּ עֹנֶשׁ עַל עָנְשָׁם, כִּי דַּי הָיָה לָהֶם לְהַבְרִיחַ יִשְׂרָאֵל מִן הַגִּבְעָה, וְהֵם הִכּוּ בָּהֶם לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם וְהִפִּילוּ מֵהֶם עַם רַב וְעָצוּם כ"ב אֲלָפִים. וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הֻכּוּ מַכָּה רַבָּה נוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָם כִּי עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם אֲחֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת גָּבוֹהַּ וְשֶׁלֹּא כְּדִין תּוֹרָה, וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי "הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי" (שם כ כג), וְהִזְכִּירוּ עַתָּה הָאַחְוָה, לִשְׁאֹל אִם הוּא אוֹסֵר עֲלֵיהֶם הַמִּלְחָמָה. וְהַשֵּׁם הִרְשָׁה אוֹתָם עַתָּה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְאָמַר "עֲלוּ אֵלָיו", כִּי עַתָּה מֻתָּר לָהֶם לִדְרֹשׁ דַּם אֲחֵיהֶם הַשָּׁפוּךְ. וְהֵם לֹא שָׁאֲלוּ הַנִּצּוּחַ, כִּי עֲדַיִן הָיוּ בּוֹטְחִים בְּרֻבָּם לְנַצֵּחַ עַל כָּל פָּנִים, וְהַשֵּׁם לֹא בֵּאֵר לָהֶם רַק כִּי הַמִּלְחָמָה מֻתֶּרֶת לָהֶם, וּמִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפֵּר עָנְשָׁם הָרִאשׁוֹן נָפְלוּ מֵהֶם גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי י"ח אֲלָפִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי גָּזְרוּ תַּעֲנִית וַיָּצוּמוּ וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיבוּ עוֹלוֹת לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר בָּטְחוּ בִּזְרֹעָם, וְהִקְרִיבוּ שְׁלָמִים וְהֵם שַׁלְמֵי תּוֹדָה, כִּי רָאוּ עַצְמָם כְּאִלּוּ כֻּלָּם פְּלֵטִים מֵחֶרֶב בִּנְיָמִין, וְזֶה מִשְׁפַּט כָּל הַנִּמְלָטִים לְהַקְרִיב תּוֹדָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז כב) "וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה", וְכָתוּב (שם כז ו) "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'". וְהִנֵּה הָיוּ בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הַמֵּתִים מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים אֶלֶף, וּמִבִּנְיָמִן נָפְלוּ בַּסּוֹף כ"ה אֲלָפִים אַנְשֵׁי חַיִל (שופטים כ לה), וּמֵעִיר מְתֹם עַד כָּל הַנִּמְצָא (שם כ מח) רַבִּים, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ ט"ו אֲלָפִים בֵּין אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְהַטַּף, וְהָיָה עֹנֶשׁ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בְּשָׁוֶה. וּמַה נִּכְבְּדוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קג) שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף בְּפִסְלוֹ שֶׁל מִיכָה, אָמַר הקב"ה בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם, לוֹמַר בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בָּעִקָּר, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם יוֹתֵר מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְעַל כֵּן סִכֵּל עֲצַת שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת וְאִמֵּץ אֶת לְבָבָם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. וְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִתְחָרְטוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים כא ב) "וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד", כִּי הִכִּירוּ טָעוּתָם וְעָנְשָׁם. וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ גְּרָרָא פֵּרַשְׁנוּ עִנְיַן מַהוּתָם, וְאֵינוֹ מְבֹאָר, וְהִזְכַּרְנוּ סִבּוֹתָיו:

כי על כן - על אשר באו.

אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם. חָשַׁב שֶׁיָּקוּמוּ לוֹקְחֵי בְנוֹתָיו, וְקָאם שָׁאוֹן בֵּינֵיהֶם (הושע י:יד).

אשר לא ידעו איש היה לו לומר אשר לא ידען איש כדאמר בתולה ואיש לא ידעה אלא מנהג הוא שדרך האיש לפתוח את האשה, אבל בנות לוט פרוצות בעריות היו ודרכן לפתות שכן פיתו את אביהן ולכך כתיב בהן אשר לא ידעו איש וכן בבנות מדין שהיו פרוצות ופיתו את ישראל כתיב בהן וכל אשה יודעת איש.

[רק לאנשים האל לאותם שקראתם להם אנשים]. כי על כן שהרי בשביל שלא תהא להם שום טרדא באו בצל קרתי.