שתי בנות לוט הרות מאביהן. רש״י מביא מדרש שאף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערוותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה. חזקוני דן בגרסת דברי רש״י, ומביא שלפי גרסה אחת הלשון היא ׳עדותן׳ מלשון עדות, והראיה מבראשית רבה. הפסוק מציין את התוצאה של מעשה שני הלילות: שתי הבנות מתעברות מאביהן. עיבור זה הוא נקודת המפנה בסיפור, שכן ממנו ייולדו שני בנים שיהיו אבות לשתי אומות, מואב ובני עמון, כפי שמפרט הכתוב בשני הפסוקים החותמים את הפרק.
ותהרין שתי בנות לוט פרש״י שלטו בעצמן והוציאו את עדותן. ה״ג בדלית לשון עדות, וראיה מב״ר ואלה בתולי בתי עדות בתי. ולא גרסינן ערותן ברי״ש. ועוד כי דרך אותו מקום עדות הוא לבתוליהן והיו מזנות ממקום אחר והם מעכו כל כך למטה שהוציאו הבתולים שהוא עדות שלהם.
