וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קׇם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ׃

גם בלילה השני משקות הבנות את אביהן יין, והצעירה קמה ושוכבת עמו, ולוט לא ידע בשכבה ובקומה. הפסוק מקביל בלשונו לתיאור הלילה הראשון, ותרגום אונקלוס מוסרו כפשוטו. הכתוב חוזר ומדגיש שלוט ״לא ידע״, כדי להבהיר שאף בלילה השני לא היה שותף מדעת למעשה בנותיו. השלמת המעשה על ידי הצעירה, לאחר שהבכירה פתחה בו, משלימה את תוכניתן של שתי הבנות. שני הלילות מסתיימים בעיבורן של שתיהן, כפי שיסופר בפסוק הבא, ומהם ייולדו שני העמים שהכתוב מייחס את מוצאם למערה שבה נמלט לוט.