וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃

למחרת אומרת הבכירה לצעירה שכבר שכבה עם אביה אמש, ומציעה להשקותו יין גם הלילה, שהצעירה תבוא ותשכב עמו, כדי לקיים מאביהן זרע. הפסוק ממשיך את סיפור מעשה הבנות, ותרגום אונקלוס מוסר את הדברים כפשוטם. הבכירה, שכבר נטלה חלק במעשה, מסיתה עתה את אחותה הצעירה לעשות כמותה בלילה השני, מתוך אותה מחשבה על המשך הזרע. חזרתן על המעשה בשני לילות רצופים מבליטה את השיטתיות שבתוכניתן. הפסוק מכין את הרקע ללידת שתי האומות, מואב ובני עמון, המתוארת בהמשך הפרק כתולדה ישירה של לילות אלו.