אברהם משקיף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הכיכר, ורואה שעלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן. רש״י מבאר ש״קיטור״ הוא תימור של עשן, ושׁ״הכבשן״ הוא החפירה ששורפים בה את האבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה. אבן עזרא מבאר ש״כקיטור״ פירושו כעשן, מלשון קטורת, ושׁ״הכבשן״ הוא מקום אש דולקת תמיד. הפסוק מתאר את מה שראה אברהם לאחר ההפיכה: עשן סמיך העולה מן הארץ החרבה, כעשן של כבשן בוער. תיאור זה ממחיש לאברהם, מרחוק, את גודל החורבן שבא על הערים ואת מימוש הדין שנגזר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
