וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכׇל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה׃

המלט על נפשך. דַּיְּךָ לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת, אַל תָּחוּס עַל הַמָּמוֹן:

אל תביט אחריך. אַתָּה הִרְשַׁעְתָּ עִמָּהֶם וּבִזְכוּת אַבְרָהָם אַתָּה נִצָּל; אֵינְךָ כְּדַאי לִרְאוֹת בְּפֻרְעָנוּתָם וְאַתָּה נִצָּל:

בכל הככר. כִּכַּר הַיַּרְדֵּן:

ההרה המלט. אֵצֶל אַבְרָהָם בְּרַח, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה (בראשית י"ב), וְאַף עַכְשָׁו הָיָה יוֹשֵׁב שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַעַ"פִּ שֶׁכָּתוּב וַיֶּאֱהַל אַבְרָהָם וְגוֹ' (שם י"ג), אֹהָלִים הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ וְנִמְשְׁכוּ עַד חֶבְרוֹן:

המלט. לְשׁוֹן הַשְׁמָטָה, וְכֵן כָּל הַמְלָטָה שֶׁבַּמִּקְרָא אשמוצי"ר בלע"ז וְכֵן וְהִמְלִיטָה זָכָר (ישעיהו ס"ו), שֶׁנִּשְׁמַט הָעֻבָּר מִן הָרֶחֶם, כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה (תהילים קכ"ד), לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא (ישעיהו מ"ו), לְהַשְׁמִיט מַשָּׂא הָרְעִי שֶׁבְּנִקְבֵיהֶם:

וַהֲוָה כַּד אַפִּיקוּ יָתְהוֹן לְבָרָא וַאֲמַר חוּס עַל נַפְשָׁךְ לָא תִּסְתְּכִי לַאֲחוֹרָךְ וְלָא תְקוּם בְּכָל מֵישְׁרָא לְטוּרָא אִשְׁתְּזֵב דִּלְמָא תִלְקֵי

ומלת כהוציאם, שם הפועל, ואינו כמו, להוציאם מארץ מצרים" (ירמי' לא לב) והמ"ם סי' הפועלים, והם המלאכים ואותם פעולים:

אל תביט אחריך. אתה וכל אשר לך וכן לא תאכל ממנו:

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר שִׁעוּר הַכָּתוּב, אַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר וְאַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ אַחַר שֶׁתִּנָּצֵל, כִּי עַד הֱיוֹת לוֹט בָּהָר לֹא תֵּרֵד עֲלֵיהֶם רָעָה. וּבַעֲבוּר כֵּן אָמַר וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה בִּהְיוֹתִי בַּכִּכָּר, כִּי אַתָּה לֹא תַּאֲרִיךְ לִי רַק מְעַט, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ "מַהֵר הִמָּלֵט". וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י"ט:י"ז) "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכֵן "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ". וּמָה צֹרֶךְ לָזֶה, וְאֵין הָעֹנֶשׁ בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁיַּעַבְרוּ עַל אַזְהָרַת הַמַּלְאָךְ, אֲבָל הוּא הִזְהִירָם מִדַּעְתּוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ בַּהַבָּטָה הַהִיא, וְהוּא הִזְהִיר אֶת לוֹט לִזְכוּתוֹ, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ וְנִזְהָר הוּא אֶת נַפְשׁוֹ הִצִּיל. וְעִנְיַן אִסּוּר הַהַבָּטָה אָמַר רַשִׁ"י אַתָּה הִרְשַׁעְתָּ עִמָּהֶם וּבִזְכוּת אַבְרָהָם אַתָּה נִצָּל, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִרְאוֹת בְּפֻרְעָנוּתָן. וְעוֹד בּוֹ עִנְיָן, כִּי הָרְאוּת בַּאֲוִיר הַדֶּבֶר וּבְכָל הֶחֳלָיִים הַנִּדְבָּקִים יַזִּיק מְאֹד וְיַדְבִּיקֵם, וְכֵן הַמַּחְשָׁבָה בָּהֶם. וְלָכֵן יִסָּגֵר הָאִישׁ הַמְּצֹרָע וְיֵשֵׁב בָּדָד (ויקרא יג מו), וְכֵן נְשׁוּכֵי חַיּוֹת הַשּׁוֹטוֹת כַּכֶּלֶב הַשּׁוֹטֶה וְזוּלָתוֹ כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ הַמַּיִם וְכָל מַרְאֶה יֶחֱזוּ בָּהֶם דְּמוּת הַמַּזִּיק וְיִשְׁתַּטּוּ וְיָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פ"ד), וְהִזְכִּירוּהוּ אַנְשֵׁי הַטֶּבַע. וְלָכֵן הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נְצִיב מֶלַח, כִּי בָּאתָה הַמַּכָּה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה גָּפְרִית וָמֶלַח הַיּוֹרֵד עֲלֵיהֶן מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבְקָה בָּהּ. וְקָרוֹב אֲנִי לוֹמַר כִּי בְּהַשְׁחִית ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה הָיָה הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם נִרְאֶה בְּלַהַב הָאֵשׁ, כָּעִנְיָן בַּמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר רָאָה דָּוִד (דהי"א כא טז), וְלָכֵן אָסַר לָהֶן הַהַבָּטָה. וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (כה) כָּעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ לָהֶם אַל תַּבִּיטוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי יָרְדָה שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב"ה לְהַמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. עִירִית אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנוֹתֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת בִּסְדוֹם וְהִבִּיטָה לְאַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אִם הוֹלְכוֹת הֵן אַחֲרֶיהָ, וְרָאֲתָה אֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה, וְנַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח:

אל תביט אחריך - בשביל צער חתניך שבעיר. ועוד כי המביט אחריו מתעכב בדרך. גם שלא להסתכל במלאכים ובמעשיהם שלא לצורך, כדכתיב: מות נמות כי אלהים ראינו. וכן ביעקב: כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי.

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. כִּי הָרָעָה תִּתְפַּשֵּׁט עָדֶיךָ כִּמְהַלֶּכֶת אַחֲרֶיךָ וְלֹא תַּזִּיקְךָ, אֲבָל אִם תִּתְעַכֵּב לְהַבִּיט תִּדְבַּק בְּךָ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְאִשְׁתּוֹ כְּאָמְרוֹ וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

ויהי כהוציאם אתם החוצה היה לו לומר כהוציאם החוצה אלא לימדך הכתוב אותם דוקא הוציאו ולא את ממונם, מלמד שהיה לוט מחזר אחר ממונו להוציאו ולא הניחוהו דוגמת ופגריכם אתם. דבר אחר ויהי כהוציאם המלאכים אתם את לוט ואת ביתו.

אל תביט אחריך בשביל צער חתניך שבעיר ורוץ מהרה לדרכך ואל תפסיק להסתכל אנה ואנה כי הענן עולה ובו אש וגפרית ומתפשט בכל הארץ.

אל תביט הזהיר לו ולכל אשר לו ולכך לקתה אשתו. ודוגמא זו מצינו בפרשת בראשית ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו משמע שלא תאכל אתה וכל אשר לך ולכך לקתה חוה. אל תביט הבי״‎ת נקודה בחירק.

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. לְפִי שֶׁלּוֹט וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ מִצְטַעֲרִים עַל שֶׁלֹּא הִצִּילוּ גַּם אֶת כָּל מָמוֹנָם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״ (בראשית יט:כו). ״מֵאַחֲרֶיהָ״ מִבָּעֵי לֵיה לְהַבִּיט. וְאִם כְּדִבְרֵי רז״ל (בר״ר נ ד) שֶׁנַּעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח לְפִי שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח שֶׁלֹּא נָתְנָה לֶעָנִי, קָשֶׁה, לָמָּה נֶעֶנְשָׁה דַּוְקָא בַּפַּעַם הַזֹּאת? אֶלָּא לְפִי שֶׁעַכְשָׁיו נִצְטַעֲרָה עַל אִבּוּד מָמוֹנָהּ וְהִבִּיטָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי מוֹת בַּעְלָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵאַחֲרָיו״, כִּי אָמְרָה שֶׁבַּעְלָהּ לֹא יַשְׁאִיר אַחֲרָיו מְאוּמָה וְלֹא יִהְיֶה לָהּ מָקוֹם לִגְבּוֹת כְּתוּבָּתָהּ מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן הָיְתָה הַבָּטָה זוֹ לָהּ לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן, כִּי מִדַּת הַדִּין קִטְרְגָה לֵאמֹר: לֹא דַּי שֶׁלֹּא עָשְׂתָה מִן מָמוֹנָהּ צְדָקָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמֶּלַח עַל דֶּרֶךְ (כתובות סו:) ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״, וְהָיְתָה עֵינָהּ צָרָה גַּם בָּאוֹרְחִים, כִּי ״מַצּוֹת אָפָה״ מַשְׁמָע הוּא וְלֹא הִיא, וְאִם כֵּן חֵטְא חָטְאָה אִשְׁתּוֹ, כִּי בְּתוֹךְ הַהֲפֵכָה הַגְּדוֹלָה הַהִיא נִצְטַעֲרָה עַל מָמוֹנָהּ לֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ צְדָקָה, כִּי לָאו בַּת הָכֵי הָיְתָה. עַל כֵּן נֶעֱנְשָׁה וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח, כִּי בְּ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״ חָטְאָה וּבְמֶלַח נִדּוֹנָה. אֲבָל לְלוֹט אָמַר דֶּרֶךְ מוּסָר: דַּיְּךָ שֶׁהִצַּלְתָּ נַפְשְׁךָ, וְאַל תָּחוּשׁ עַל אֲבֵדַת הַמָּמוֹן שֶׁתַּעֲזֹב אַחֲרֶיךָ לַיּוֹרְשִׁים, כִּי לָמָּה תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ וְתִדְאַג עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, כִּי סוֹף שֶׁתַּעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילֶךָ. וּבְדֶרֶךְ זֶה נְפָרֵשׁ בְּעֶזְרַת ה׳ גַּם פָּסוּק ״לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ״ (דברים כד:כ). וְאִם עֲדַיִן תִּצְטַעֵר, סוֹף סוֹף הֲרֵי בְּחַיֶּיךָ מֵאַיִן תֹּאכַל, הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיֶּקֶב? עַל זֶה נֶאֱמַר ״הָהָרָה הִמָּלֵט״ אֵצֶל אַבְרָהָם הַיּוֹשֵׁב בָּהָר, כִּי סוֹפְךָ כִּתְחִלָּתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁבַּתְּחִלָּה מִי גָרַם לְלוֹט לִהְיוֹת לוֹ צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים - יְשִׁיבָתוֹ עִם אַבְרָהָם גָּרְמָה לּוֹ, כָּךְ גַּם עַתָּה הִמָּלֵט אֵלָיו וּקְרַב לְגַבֵּי דָּהִינָא וְאִדְהַן.

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְגוֹ׳. הַטַּעַם לְצַד כִּי הַכָּרַת פְּנֵי הָאָדָם תַּעֲנֶה בּוֹ מַה פָּעַל, לָזֶה לֹא יַחְזִיר פָּנָיו לְמוּל הָעִיר, כִּי שָׁם הַמַּשְׁחִיתִים וְיַכִּירוּ בּוֹ סִימַן הַתִּיעוּב, וְאֵין לוֹ זְכוּת לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְצֵא וּלְמַד מַה עָלְתָה לְאִשְׁתּוֹ.