בְּרֵאשִׁית י״ט · ט״ז

וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

במילים פשוטות

לוט מתמהמה, והמלאכים מחזיקים בידו, ביד אשתו וביד שתי בנותיו בחמלת ה׳ עליו, ומוציאים אותו ומניחים אותו מחוץ לעיר. רש״י מבאר שלוט התמהמה כדי להציל את ממונו, ושׁ״ויחזיקו״ בלשון רבים מלמד שהיו שני מלאכים - אחד להצילו ואחד להפוך את סדום, ולכן בהמשך נאמר ״ויאמר״ בלשון יחיד. אבן עזרא מסביר שהחזיקו בו לפי שפחד ולא היה בו כוח לברוח. הפסוק מדגיש שההצלה נעשתה בחמלת ה׳ ובזכות, ולא מכוח מעשיו של לוט, שאף ברגע הקריטי התקשה לעזוב את רכושו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויתמהמה. כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ:

ויחזיקו. אֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׁלִיחַ לְהַצִּילוֹ וַחֲבֵרוֹ לַהֲפֹךְ סְדוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר "וַיֹּאמֶר" הִמָּלֵט, וְלֹא נֶאֱמַר וַיֹּאמְרוּ (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִתְעַכַּב וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵהּ וּבִידָא דְּאִתְּתֵהּ וּבִידָא דְתַּרְתֵּין בְּנָתֵהּ כִּרְחַם (נ''י כַּד חָס) יְיָ עֲלוֹהִי וְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרוּהי מִבָּרָא לְקַרְתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים שאמר כי ויתמהמה מגזרת מה, והנה שכח כי שני הההי"ן מפיקין, רק הוא לשון עכוב ושרשו משולש והפ"א כפול:

ויחזיקו. יבאר שפחד ואין בו כח לברוח,

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י"ט:ט"ז) כִּי "וַיַּחֲזִיקוּ" יְבָאֵר שֶׁפָּחַד וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לִבְרֹחַ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שמות יב לג), אַף כָּאן הָיוּ מוֹשְׁכִים בָּהֶם בְּחָזְקָה לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם:

בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו לֹא בִּזְכוּתוֹ רַק בְּחֶמְלַת הָאֵל וּבְרַחֲמָיו הָרַבִּים. אוֹ יֹאמַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ לְמַהֵר לְהוֹצִיאָם בְּעוֹד הַחֶמְלָה עָלָיו, פֶּן יֵצֵא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' וְיִסָּפֶה:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁבִּזְכוּת אַבְרָהָם הָיָה נִמְלָט, כְּאָמְרוֹ וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיִּשְׁלַח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, הִנֵּה כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְאַחֵר וּמִתְעַכֵּב אַחַר אַזְהָרַת הַמַּלְאָכִים, הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת נִסְפֶּה, אֲבָל הָיְתָה הַחֶמְלָה עָלָיו, כִּי לֹא בְּמֶרֶד וְלֹא בְּמַעַל הָיָה עִכּוּבוֹ, אֶלָּא מִצַּד עַצְלָה וְנֶפֶשׁ נִבְהָלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויציאהו חסר וי״‎ו לומר זה רפאל שהוציא והציל את לוט. [ויחזיקו האנשים אותם שבני המקום קראו להם אנשים].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים. הֲגַם שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא הַמַּצִּיל אֶת לוֹט, אֲבָל הָאַחֵר שֶׁבָּא לַהֲפֹךְ אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת. אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁהַמַּצִּיל שֶׁהוּא רְפָאֵל הוּא הַמַּצִּיל וְגַבְרִיאֵל אֵינוֹ אֶלָּא מְסַיֵּעַ, לֹא מִקְרִי זֶה עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת. וְטַעַם גַּבְרִיאֵל שֶׁסִּיֵּעַ אֵין זֶה אֶלָּא מַכְשִׁירֵי הַשְׁחָתַת סְדוֹם, שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב כָּל עוֹד שֶׁהָיָה לוֹט בְּתוֹכָהּ, וְהָיָה רְפָאֵל מוֹנְעוֹ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁיֵּצֵא לוֹט.

מקור: ספריא · נחלת הכלל