בְּרֵאשִׁית י״ח · כ״ז

וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃

במילים פשוטות

אברהם עונה ואומר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנוכי עפר ואפר. רש״י מבאר ש״הואלתי״ פירושו רציתי, ו״ואנוכי עפר ואפר״ - שכבר היה ראוי אברהם להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד, לולא רחמי ה׳ שעמדו לו. אבן עזרא מסביר ש״הואלתי״ פירושו רציתי, וש״עפר ואפר״ מבטא ענווה - עפר הייתי ואפר אשוב. הפסוק מגלה את ענוותנותו של אברהם: אף שהוא מעז לדבר לפני ה׳ ולבקש רחמים, הוא ממעיט בערך עצמו ומכיר בקטנותו לפני הבורא. שילוב זה של העזה לבקש עם ענווה עמוקה הוא סוד כוחו של אברהם בתפילה, והוא מדגים כיצד ראוי לפנות אל ה׳ - בביטחון ובבקשה, אך מתוך הכרה בפחיתות האדם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הואלתי. רָצִיתִי כְּמוֹ וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה (שמות ב'):

ואנכי עפר ואפר. וּכְבָר הָיִיתִי רָאוּי לִהְיוֹת עָפָר עַל יְדֵי הַמְּלָכִים, וְאֵפֶר עַל יְדֵי נִמְרוֹד, לוּלֵי רַחֲמֶיךָ אֲשֶׁר עָמְדוּ לִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲתֵב אַבְרָהָם וַאֲמַר הָא כְעַן שָׁרֵיתִי לְמַלָּלָא קֳדָם יְיָ וַאֲנָא עָפָר וּקְטָם

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואין מלת הואלתי. כמו החילותי רק פי' רציתי "וכן הואיל משה" (דבר' א ה), וכ"ף מלת אנכי. נוסף, או הם שתי מלות והטעם אחד

וטעם אנכי עפר ואפר, כי עפר הייתי ואפר אשוב והעיקר על יסוד הגוף והם העצמות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר. לִשְׁאוֹל הַסָּפֵק שֶׁהָיָה אֶצְלִי בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי:

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. וְלֹא יָרַדְתִּי עֲדַיִן לְסוֹף כַּוָּנַת דִּבְרֵי תְּשׁוּבָתְךָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל אדני ואנכי עפר ואפר כתיב באל״‎ף דל״‎ת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה׳ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. הוֹאַלְתִּי לְשׁוֹן הַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה״ (דברים א ה), וְהֵבִיא רְאָיָה מִן ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהוֹשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּדִין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד, עַל כֵּן אָמַר ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וְלָמָּה אֲנִי מַתְחִיל לְהַגִּיד דַּעְתִּי? לְפִי שֶׁאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְכָךְ פֵּרַשׁ רַשִׁ״י דַּוְקָא בְּ״הוֹאַלְתִּי״ הַנֶּאֱמָר בְּפַעַם שֵׁנִי (פסוק לא) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״רָצִיתִי״, כְּמוֹ ״וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה״ (שמות ב כא). וּבְפָרָשַׁת דְּבָרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הוֹאִיל מֹשֶׁה״ - הִתְחִיל, כְּמוֹ ״הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר״, קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּאן פֵּרֵשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַעַם שֵׁנִי, וּלְהַלָּן פֵּרַשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר פַּעַם רִאשׁוֹן, כִּי הַלָּשׁוֹן סוֹבֵל שְׁנֵיהֶם. וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ בְּ״הוֹאַלְתִּי״ שֵׁנִי, וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל