בְּרֵאשִׁית י״ח · כ״ז

הואלתי. רָצִיתִי כְּמוֹ וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה (שמות ב'):

ואנכי עפר ואפר. וּכְבָר הָיִיתִי רָאוּי לִהְיוֹת עָפָר עַל יְדֵי הַמְּלָכִים, וְאֵפֶר עַל יְדֵי נִמְרוֹד, לוּלֵי רַחֲמֶיךָ אֲשֶׁר עָמְדוּ לִי:

וַאֲתֵב אַבְרָהָם וַאֲמַר הָא כְעַן שָׁרֵיתִי לְמַלָּלָא קֳדָם יְיָ וַאֲנָא עָפָר וּקְטָם

ואין מלת הואלתי. כמו החילותי רק פי' רציתי "וכן הואיל משה" (דבר' א ה), וכ"ף מלת אנכי. נוסף, או הם שתי מלות והטעם אחד

וטעם אנכי עפר ואפר, כי עפר הייתי ואפר אשוב והעיקר על יסוד הגוף והם העצמות:

הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר. לִשְׁאוֹל הַסָּפֵק שֶׁהָיָה אֶצְלִי בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי:

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. וְלֹא יָרַדְתִּי עֲדַיִן לְסוֹף כַּוָּנַת דִּבְרֵי תְּשׁוּבָתְךָ:

אל אדני ואנכי עפר ואפר כתיב באל״‎ף דל״‎ת.

הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה׳ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. הוֹאַלְתִּי לְשׁוֹן הַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה״ (דברים א ה), וְהֵבִיא רְאָיָה מִן ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהוֹשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּדִין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד, עַל כֵּן אָמַר ״הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי״. וְלָמָּה אֲנִי מַתְחִיל לְהַגִּיד דַּעְתִּי? לְפִי שֶׁאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְכָךְ פֵּרַשׁ רַשִׁ״י דַּוְקָא בְּ״הוֹאַלְתִּי״ הַנֶּאֱמָר בְּפַעַם שֵׁנִי (פסוק לא) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״רָצִיתִי״, כְּמוֹ ״וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה״ (שמות ב כא). וּבְפָרָשַׁת דְּבָרִים פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הוֹאִיל מֹשֶׁה״ - הִתְחִיל, כְּמוֹ ״הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר״, קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּאן פֵּרֵשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַעַם שֵׁנִי, וּלְהַלָּן פֵּרַשׁ עַל ״הוֹאַלְתִּי״ שֶׁנֶּאֱמַר פַּעַם רִאשׁוֹן, כִּי הַלָּשׁוֹן סוֹבֵל שְׁנֵיהֶם. וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ בְּ״הוֹאַלְתִּי״ שֵׁנִי, וְקַל לְהָבִין.