וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃

אם אמצא בסדם וגו' לכל המקום. לְכָל הַכְּרַכִּים; וּלְפִי שֶׁסְּדוֹם הָיְתָה מֶטְרוֹפּוֹלִין וַחֲשׁוּבָה מִכֻּלָּם, תָּלָה בָהּ הַכָּתוּב:

וַאֲמַר יְיָ אִם אַשְׁכַּח בִּסְדוֹם חַמְשִׁין זַכָּאִין בְּגוֹ קַרְתָּא וְאֶשְׁבּוֹק לְכָל אַתְרָא בְּדִילְהוֹן

וטעם בתוך העיר. שהם יראים את השם בפרהסיא, וכן "שוטטו בחוצות ירושלים" (ירמיה ה א):

בְּתוֹךְ הָעִיר פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת הַשֵּׁם בְּפַרְהֶסְיָא, וְכֵן "שׁוֹטְטוּ בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם" (ירמיהו ה א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אַבְרָהָם אָמַר "בְּתוֹךְ הָעִיר", לֵאמֹר שֶׁאֲפִלּוּ יִהְיוּ נָכְרִים בְּתוֹכָהּ רָאוּי שֶׁיַּצִּילוּהָ. וְאָמַר זֶה בַּעֲבוּר לוֹט, וְחָשַׁב אוּלַי יֵשׁ אֲחֵרִים שָׁם:

ויאמר ה' - המלאך. [וכן]: עומד לפני ה' - לפני המלאך לבקש פניו.

אִם אֶמְצָא בִּסְדוֹם. עַתָּה כְּשֶׁאֲנַסֶּה אוֹתָם בַּמַּלְאָכִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי, אִם אֶמְצָא בִּסְדוֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים שֶׁיִּמְחוּ בָּרְשָׁעִים בִּסְדוֹם שֶׁהִיא רֹאשׁ לִשְׁאָר הֶעָרִים, כְּאָמְרוֹ "סְדוֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז:מו), וּבָהּ יִקָּבְצוּ נְדִיבֵי הָעָם מִכָּל שְׁאָר הַכְּרַכִּים אֲשֶׁר בַּכִּכָּר.

וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם. לֹא לַצַּדִּיקִים בִּלְבָד:

וַיֹּאמֶר ה׳ אִם אֶמְצָא וְגוֹ׳. הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָמִית צַדִּיק, וְצֵא וּלְמַד מִשְּׁלִיחוּת לוֹט, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה צַדִּיק אֶלָּא לְמַעַן אַבְרָהָם קְרוֹבוֹ.