א֠וּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כׇּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃

התשחית בחמשה. וַהֲלֹא הֵן ט' לְכָל כְּרַךְ, וְאַתָּה צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּצְטָרֵף עִמָּהֶם:

מָאִים יַחְסְרוּן חַמְשִׁין זַכָּאִין חַמְשָׁא הַתְחַבֵּל בְּחַמְשָׁא יָת כָּל קַרְתָּא וַאֲמַר לָא אֲחַבֵּל אִם אַשְׁכַּח תַּמָּן אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא

אולי יחסרון חמשה. והטעם אולי תחסר עשירית מהמספר,

וטעם התשחית בחמשה בעבור החמשה שיחסרו את הכל ואח"כ אמר, אולי יחסרון התשיעית מהמספר אשר אמרתי, אם ימצאון שם לא אשחיתם,

לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם יַבְטִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁחִית אִם יִמָּצְאוּן שָׁם כֵּן. וְלֹא הָיָה אוֹמֵר לוֹ "דַּע שֶׁאֵין שָׁם כַּמִּסְפָּר הַזֶּה שֶׁאָמַרְתָּ", לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר דִּינָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה". וְהִנֵּה אַבְרָהָם לֹא יָדַע מָה יֵעָשֶׂה בָּהֶם, וְלָכֵן הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי סְדוֹם, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי נִשְׁחֲתוּ יָדַע שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם כֵּן:

הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר. הוֹדִיעֵנִי אִם הוּא מִסְפָּר קָצוּב אֶצְלְךָ שֶׁפָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה לְכָל כְּרַךְ לֹא תִּהְיֶה עֵדָה מַצֶּלֶת, וּלְפִי זֶה תַּשְׁחִית אֶת הָעִיר הַחֲמִישִׁית הַיּוֹתֵר חַיֶּבֶת מִבְּלִי אֵין עֵדָה מַצֶּלֶת בִּשְׁבִילָהּ.

וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית. אֶת הַחֲמִישִׁית:

אם אמצא שם ארבעים וחמשה וא״‎ת מפני מה חסר בתחלה מחמשים עד ארבעים וחמשה ואח״‎כ מארבעים וחמשה עד ארבעים, ומארבעים עד שלשים ומשלשים עד עשרים ומעשרים עד עשרה הרי אין הבקשות שוות, אלא י״‎ל בקשותיו לא היו להציל שום כרך אם לא ימצאו בו עשרה צדיקים. כיצד בתחילה בקש להציל את סדום, עמורה אדמה וצבויים לשע, בחמשים צדיקים שהם עשרה לכרך, ואחר כך בארבעים וחמשה והקב״‎ה יצטרף להיות עשירי לכל כרך ואח״‎כ ביקש אולי ימצאון שם ארבעים ויצילו ד׳‎ כרכים וכן הל׳‎ להציל ג׳‎ כרכים והכ׳‎ להציל ב׳‎ כרכים והי׳‎ להציל א׳‎ מהם, ועל פחות לא בקש כסבור היה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבע חתניו כדאי להציל העיר בזכותם. ד״‎א כשראה אברהם שהסכים הקב״‎ה לשתי בקשות ראשונות חשב בלבו לא הייתי צריך לבקש מעט כל כך במין העשור. כי גם החומש הייתי יכול לבקש כי השתי בקשות שבקשתי עולות לחומש, כל הסכום שהוא חמשים, ובשביל כך עשה עכשיו כאלו בקש בראשונה החומש בבת אחת וזהו שאמר עכשיו אולי ימצאון שם ארבעים ואחר כך בקש משלשים ואחריו מעשרים ואחריו מעשרה. וזהו הסדר בתחלה בקש מעט ואח״‎כ יותר ואחר כך יותר ויותר, בתחלה עלו שתי הבקשות לחומש ואח״‎כ בקש הרביעית, ואח״‎כ השלישית ואח״‎כ החצי ועל פחות לא בקש וכו'.

אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָּׁה. הָיָה לוֹ לוֹמַר מֵחֲמִשִּׁים בְּמֵ״ם, אוֹ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אוּלַי יִהְיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י שֶׁבִּקֵּשׁ עַל יְדֵי צֵרוּף - עִקַּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, כִּי צֵרוּף מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁבְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה לְכָל כְּרַךְ, וּבִשְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה רָצָה לְהַצִּיל כָּל חֲמֵשׁ כְּרַכִּים, כִּי כֵן מַשְׁמַע הַלָּשׁוֹן ״וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם״ (בראשית יח:כו) - מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר כֵּן אַחַר כָּךְ. וְהִנֵּה בִּשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה הָיָה גַּם כֵּן מִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּם, אַךְ שֶׁהֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָמַר ״אִם אֶמְצָא בִסְדֹם״ (בראשית יח:כו) - מַשְׁמַע שֶׁיִּהְיוּ לְעֵת עַתָּה כֻּלָּן מְצוּיִים בְּבֵיתָם דַּוְקָא. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ: אוּלַי הָלְכוּ מִן אוֹתָן חֲמִשִּׁים חֲמִשָּׁה וְיִהְיוּ תִּשְׁעָה לְכָל כְּרַךְ, הֲלֹא דַי הוּא מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ חֲמִשִּׁים שָׁמָּה זוּלַת שֶׁחָסְרוּ מֵהֶן מִקְצָתָן? כִּי כָּךְ הַדִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה הַצָּרִיךְ עֲשָׂרָה: אִם הִתְחִילוּ בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ קְצָתָם - גּוֹמְרִין. וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל בְּתִשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף קָטָן כִּדְאִיתָא בְּטוּר אוֹרַח חַיִּים סִימָן נה. וּמְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר ״אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים״ - מַשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּנִמְצָא, אַךְ שֶׁחָסְרוּ מֵהֶם חֲמִשָּׁה וְהָלְכוּ לָהֶם כָּאָמוּר. ״וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה״ (בראשית יח:כח). לֹא אָמַר שֶׁלֹּא יַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, לְפִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבַּעֲבוּר הַחֲמִשִּׁים לֹא יַשְׁחִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כֻּלָּם שָׁם, כִּי לֹא יִמָּצֵא שָׁם בְּבֵיתָם רַק אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּבָזֶה מְדֻקְדָּק מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים״ (בראשית יח:כט), ״בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים״ (בראשית יח:ל), ״בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה״ (בראשית יח:לב), וְכָאן שִׁנָּה וְאָמַר ״אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה״. אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ יִהְיוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲמִשָּׁה אֵינָן שָׁם - וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁהָיוּ שָׁם וְהָלְכוּ.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אֵצֶל מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים, ״אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים״ מַשְׁמָע שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ שָׁם, נוּכַל לְתָרֵץ שֶׁמִּמִּסְפַּר שְׁלֹשִׁים לְהַצִּיל בּוֹ שְׁלֹשָׁה כְּרָכִים הוּא גָּרוּעַ מִכֻּלָּם, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בּוֹ ״אַל יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה״, מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר כָּךְ בְּכֻלָּם, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁאֵין מָקוֹם לְבַקָּשָׁה זוֹ, לְפִי שֶׁכָּל הַמִּסְפָּרִים שֶׁהִזְכִּיר יֵשׁ בָּהֶם צַד מַעֲלָה וְצַד זְכוּת שֶׁיָּגִינוּ, כִּי מָצִינוּ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה בָּעוֹלָם, וּמָצִינוּ שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וּמָצִינוּ עֶשְׂרִים צַדִּיקִים מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד אַבְרָהָם, דְּהַיְנוּ כָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר סוֹף בְּרֵאשִׁית וְסוֹף פָּרָשַׁת נֹחַ, וּמָצִינוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וְאִם כֵּן וַדַּאי יֵשׁ צַד קְדֻשָּׁה בְּמִסְפָּרִים אֵלּוּ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיָּגִינוּ עַל מִסְפַּר צַדִּיקִים בְּשָׁוֶה לָהֶם. אֲבָל בְּמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים לֹא מָצָא אַבְרָהָם בְּשִׂכְלוֹ צַד קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, עַל כֵּן אָמַר בּוֹ ״אַל יִחַר לַאדֹנָי״, וְהִסְכִּים ה׳ עַל יָדוֹ בְּאָמְרוֹ ״אִם אֶמְצָא שָׁם״, צָרִיךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ שָׁם, כִּי אֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְכָל הַמִּסְפָּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צַד קְדֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר. וְהַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר גּוֹרֵם לְהָגִין עַל הַמִּסְפָּרִים הַדּוֹמִים לָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּם בְּבֵיתָם.

וּבָזֶה מְיוּשָּׁב, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּכוּלָּם ״לֹא אַשְׁחִית״, וּבְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אָמַר ״לֹא אֶעֱשֶׂה״, כִּי ״לֹא אַשְׁחִית״ תַּרְגּוּמוֹ ״לָא אֲחַבֵּל״, וְרוֹצֶה לוֹמַר אֲפִלּוּ חַבָּלָה כָּל דְּהוּא וְהַשְׁחָתָה כָּל דְּהוּא, אֲפִלּוּ בְּיִסּוּרִין לֹא אֶעֱשֶׂה, לִקְדֻשַּׁת הַמִּסְפָּר הַהוּא. אֲבָל ״לֹא אֶעֱשֶׂה״ תַּרְגּוּמוֹ ״לָא אֶעֱבֵיד גְּמֵירָא״, וְרוֹצֶה לוֹמַר לֹא אֲכַלֶּה אוֹתָם עַד גְּמֵירָא, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֶעֱשֶׂה בָּהֶם קְצָת חַבָּלָה וְהַשְׁחָתָה עַל יְדֵי יִסּוּרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה״ (ירמיהו ה:א). וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁאֵין מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים סָפוּן וְחָשׁוּב כָּל כָּךְ לְהָגֵן אֲפִלּוּ בְּעַד הַיִּסּוּרִין.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים, ״לֹא אֶעֱשֶׂה״, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִסְפָּר חָשׁוּב מִצַּד הַתּוֹרָה הַנְּתוּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה וְהִיא עֲתִידָה לְהִנָּתֵן, עַל כֵּן אֵין מִסְפָּר זֶה מֵגֵן גַּם בְּעַד הַיִּסּוּרִין כְּמוֹ שְׁאָר הַמִּסְפָּרִים. עַל כֵּן הוּא כְּמוֹ הָאֶמְצָעִי בֵּין שְׁאָר הַמִּסְפָּרִים שֶׁכְּבָר יָצָא טִבְעָם בָּעוֹלָם לִקְדֻשָּׁה וּלְתִפְאָרֶת. וְעוֹד שֶׁמָּצִינוּ בְּהֵפֶךְ, ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״ (דברים כה ג), וְהוּא קָטֵגוֹר וְלֹא סָנֵגוֹר, עַל כֵּן מִסְפָּר זֶה מְמֻצָּע, וְקַל לְהָבִין. וּמָצִינוּ לַמְפָרְשִׁים הַרְבֵּה דֵּעוֹת בְּיִשּׁוּב סְפֵקוֹת אֵלּוּ, גַּם מָצָאנוּ לָהֶם שֶׁנָּתְנוּ כַּמָּה רְמָזִים בְּדֶרֶךְ דְּרָשׁ לְמִסְפָּרִים אֵלּוּ. עַל כֵּן מְלָאַנִי לִבִּי לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ רְמָזִים קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׂכֶל כְּדֵי לְתָרֵץ בָּהֶם כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁמָּצָאנוּ בְּבַקָּשׁוֹת אֵלּוּ, כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא. וְאַף אִם אָמְנָם שֶׁשָּׁגִיתִי בָּרוֹאֶה, לֹא נוֹפֵל אָנֹכִי מִמַּה שֶּׁכָּתַב מהרי״א זַצַ״ל שֶׁעָשָׂה גַּם כֵּן רְמָזִים רְחוֹקִים וְחָתַם דְּבָרָיו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּזֶה טְעָמִים אֲחֵרִים, וְגַם אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא וְהַדְּרָשׁ, כִּי לֹא יִסְבֹּל חוֹמֶר הַדְּרוּשׁ יוֹתֵר מִזֶּה״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

אוּלַי יַחְסְרוּן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי הוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם מִצְטָרֵף לָעֲשָׂרָה הַצְּרִיכִים לְכָל כְּרַךְ וּכְרַךְ.