בְּרֵאשִׁית י״ז · ד׳

אֲנָא הָא (גְזַר) קְיָמִי עִמָךְ וּתְהֵי לְאַב סַגִי עַמְמִין

הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם הוּא בְּרִית הַמִּילָה, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ "זֹאת אוֹת הַבְּרִית", וְאַחֲרֵי הַבְּרִית תִּהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁהִקְדִּים וְצִוָּה אֶת אַבְרָהָם לָבֹא בִּבְרִיתוֹ לְהִמּוֹל קֹדֶם שֶׁתַּהַר שָׂרָה, לִהְיוֹת זַרְעוֹ קָדוֹשׁ (ראב"ע פסוק ה):

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ. אֲנִי הִנְנִי עוֹשֶׂה עַתָּה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְהָקִים הַבְּרִית.

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ. לְשׁוֹן ״הִנֵּה״ מוֹרָה עַל דָּבָר הַמָּצוּי כְּבָר, וְיֵשׁ לוֹמַר כְּבָר בְּרִיתִי מָצוּי בְּךָ, וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא כִּי סְתָם מִילָה חִיצוֹנִית זוֹ, הִיא לְתַכְלִית נִכְבָּד וְהוּא שֶׁמִּמֶּנָּה יֻקַּח מוֹפֵת עַל מִילַת עָרְלַת הַלֵּב וְטָהֳרָתוֹ. וּבְלִי סָפֵק שֶׁקֹּדֶם סְתָם מִילָה כְּבָר הָיָה לְאַבְרָהָם לֵב טָהוֹר וְנִמּוֹל, עַל כֵּן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ שֶׁכְּבָר הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ כִּי טְהוֹר לֵב אַתָּה. אָמְנָם לְפִי שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתְךָ אַב הֲמוֹן לְכָל גּוֹיִם, צָרִיךְ אֲנִי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לָמָּה אֲנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, וְזֶהוּ לְפַרְסֵם מַעֲלָתְךָ וְטֹהַר לְבָבְךָ נֶגֶד עֵינֵי כָּל הָעַמִּים, עַל יְדֵי מִילָה חִיצוֹנִית זוֹ הַמְּעִידָה עַל טָהֳרַת הַלֵּב, לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בְּדִין עֲשִׂיתִיךָ אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתוֹ בְּרִית לְבָבִי פְּנִימִי אֲשֶׁר הָיָה כְּבָר כָּמוּס בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְלֹא יָדְעוּ בוֹ כָּל בָּאֵי עוֹלָם, הִנֵּה עַכְשָׁו הֲקִימוֹתִי דֶּגֶל נֵס הַבְּרִית הַהוּא לְמַעַן יֵדְעוּ בוֹ כָּל בָּאֵי עוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמַר ״לִבְרִית עוֹלָם״, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתוֹ בְּרִית שֶׁהָיָה בֵּינִי וּבֵינְךָ יִהְיֶה עַתָּה לִבְרִית כָּל הָעוֹלָם, כִּי כָל בָּאֵי עוֹלָם יֵדְעוּהוּ וְיִסְתַּכְּלוּ בוֹ.