ויפל אברם על פניו. מִמּוֹרָא הַשְּׁכִינָה; שֶׁעַד שֶׁלֹּא מָל לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לַעֲמֹד וְרוּח הַקֹּדֶשׁ נִצֶּבֶת עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבִלְעָם נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, בִּבְרַיְתָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
וּנְפַל אַבְרָם עַל אַפּוֹהִי וּמַלֵיל עִמֵהּ יְיָ לְמֵימָר
וְטַעַם וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ לַנְּבוּאָה. וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלִים לוֹ נְבוּאַת הַמִּצְוָה בַּמִּילָה קָם אַבְרָהָם וְעָמַד, וּבָא אֵלָיו הַדִּבּוּר שֵׁנִית מִן הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר לוֹ "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ" וְגוֹ', וְחָזַר וְנָפַל עַל פָּנָיו לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עַל יִשְׁמָעֵאל כְּדֶרֶךְ "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת" וְגוֹ' (במדבר טז כב), וְכֵן "וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (שם יז י):
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו. לְקַבֵּל עָלָיו וּלְהוֹדוֹת לָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל הַבְּרִית שֶׁאָמַר:
ויפל אברם על פניו השתחוה על שמחת הבשורה [ויפל מרצונו].