בְּרֵאשִׁית י״ז · כ״ו

בעצם היום הזה. שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם צ"ט שָׁנָה וּלְיִשְׁמָעֵאל י"ג שָׁנִים נמול אברהם וישמעאל בנו:

בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין (גְּזַר) אִתְגְּזַר אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ

בעצם היום הזה. ולא אחר לעשות הדבר והנה הי' שמונה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקנת כספו ואח"כ נמול אברהם גם ביום בעצמו וישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו כולם נמולו אתו ברצונם, והטעם שלא הכריחם, רק מהרו כולם לעשות ולמלאות רצון השם:

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ז:כ"ו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם צ"ט שָׁנָה וּלְיִשְׁמָעֵאל י"ג, נִמּוֹלוּ. וּמָה טַעַם לְהַזְכִּיר זֶה, וְעוֹד שֶׁכְּבָר הִסְכִּימוּ (ר"ה י) לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם וּבְתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת וּבְפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, וְהַכָּתוּב אָמַר "לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת", וְהוּא כָּתַב בְּסֵדֶר וַיֵּרָא (יח י) כִּי הַבְּשׂוֹרָה הָיְתָה בְּפֶסַח וְלַפֶּסַח הַבָּא נוֹלַד יִצְחָק. אֲבָל "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", שֶׁנִּצְטַוָּה בַּמִּצְוָה הַזֹּאת נִמּוֹל הוּא וִילִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְכָל מִקְנַת כַּסְפּוֹ. סִפֵּר הַכָּתוּב מַעֲלָתוֹ בְּיִרְאַת ה' וּמַעֲלַת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁכֻּלָּם זְרִיזִים מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת. וְאֵין טַעַם "נִמּוֹל אַבְרָהָם", שֶׁנִּמּוֹל הוּא בַּתְּחִלָּה, אֲבָל יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ נִמּוֹל מִתְּחִלָּה, וְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, כִּי כֵן כָּתוּב (בראשית י"ז:כ"ג) "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵּיתוֹ" וְאַחֲרֵי כֵן "וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ", וְהַטַּעַם כִּי אַבְרָהָם נִזְדָּרֵז בְּמִצְוַת הַמִּילָה שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וּמָל אוֹתָם הוּא בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁזִּמֵּן לָהֶם מוֹהֲלִים הַרְבֵּה וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ מָל אֶת עַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הִקְדִּים מִילָתוֹ הָיָה חוֹלֶה אוֹ מְסֻכָּן בָּהּ מִפְּנֵי זִקְנָתוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִילָתָם:

בעצם היום הזה שדבר הקב״‎ה עמו על כך.

נמול אברהם יום הכפורים היה גזירה שוה דעצם עצם ומפני מה לא נמול משעה שהכיר את בוראו כדי שלא תנעול דלת בפני גרים שלא יאמרו מיד שבא אצלו ציערו, ומפני מה מברית בין הבתרים כדי שיצא יצחק מטפה כשרה וקדושה.

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וַיָּמָל בְּשַׂר עָרְלָתָם״ (בראשית יז:כג) וּכְתִיב ״בְּהִמּוֹלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״ (בראשית יז:כה), מִכָּל מָקוֹם חָזַר וּפֵרַשׁ לוֹמַר שֶׁעָשָׂה גַּם מִילָתוֹ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לְעֵין כֹּל וְלֹא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הָרוֹאִים. כִּי עַל פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י קָשֶׁה, לָמָּה יִמְחוּ בּוֹ לֵיצָנֵי הַדּוֹר, וּלְמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרקי דרבי אליעזר כט) נִמּוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִגְּזֵרָה שָׁוָה ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״.