וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃

הפסוק מציין שאברהם היה בן תשעים ותשע שנה כאשר נימול בבשר ערלתו. רש״י מבאר שהמילה ״בהמולו״ היא לשון פעולה סבילה, כמו ״בהבראם״. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, כמניין שנותיו של אברהם בשעה שנימול. ציון גילו המדויק של אברהם בשעת המילה מדגיש את גבורתו ואת מסירותו: אף על פי שהיה זקן בן תשעים ותשע שנה, לא היסס לקיים את מצוות המילה בגופו. הגיל המבוגר גם מבליט את הנס שיבוא בעקבותיו - לידת יצחק - שהרי בגיל כזה כבר אין דרך הטבע להוליד, וכל מה שיקרה מכאן ואילך הוא בגדר נס גלוי.