בעצם היום. בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּצְטַוָּה, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; לֹא נִתְיָרֵא לֹא מִן הַגּוֹיִם וְלֹא מִן הַלֵּצָנִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו וּבְנֵי דּוֹרוֹ אוֹמְרִים אִלּוּ רְאִינוּהוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ לָמוּל וּלְקַיֵּם מִצְוָתוֹ שֶׁל מָקוֹם:
וימל. לְשׁוֹן וַיִּפְעַל:
וּדְבַר אַבְרָהָם יָת יִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ וְיָת כָּל יְלִידֵי בֵיתֵהּ וְיָת כָּל זְבִינֵי כַסְפֵּה כָּל דְּכוּרָא בַּאֲנָשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וּגְזַר יָת בִּשְׂרָא דְעָרְלָתְהוֹן בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין כְּמָא דִי מַלֵיל עִמֵּהּ יְיָ
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. שֶׁלֹּא אִחֵר.
וַיִּקַּח אַבְרָהָם וְגוֹ׳. לֶהֱיוֹת שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הָיָה גָּדוֹל בֶּן י״ג שָׁנָה, לָזֶה הֻצְרַךְ לְקַחְתּוֹ בִּדְבָרִים לְהִתְרַצּוֹת לוֹ. וְגַם לִילִידֵי בֵיתוֹ וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ, כִּי הָיָה בָּהֶם גְּדוֹלִים, וּלְקָחָם בְּפִיּוּס, כִּי רָצָה שֶׁכֻּלָּם יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם בִּרְצוֹנָם מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָנוּ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר״ וְגוֹ׳, רוֹאֶה אֲנִי כִּי כֵן עָשָׂה. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּקַח אוֹתָם בְּרִצּוּי הוּא כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים.
עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּב מֵעֲשׂוֹת מִצְוַת ה׳ אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר פֵּרוּשׁ סָמוּךְ, וְזֶה לְהוֹדִיעַ זְרִיזוּתוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה כז.) ״הַמָּל יִמּוֹל״ - שֶׁצָּרִיךְ הַמָּל שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ נִמּוֹל. וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, פֵּרוּשׁ שֶׁקָּדַם הוּא וּמָל עַצְמוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מָל הָאֲחֵרִים. וּכְפִי זֶה לֹא קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב מִילַת אַבְרָהָם, כִּי מִשְּׁנֵי טְעָמִים יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים עַצְמוֹ: בֵּין מִצַּד הַזְּרִיזוּת, קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְכוּ׳, בֵּין מִצַּד כְּדֵי שֶׁיָּמוּל אוֹתָם כַּהֲלָכָה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳ ״הַמָּל יִמּוֹל״.
וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ: ״וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה״ וְגוֹ׳ (בראשית יז:כד), זֶה לְהוֹדִיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ נִמּוֹל, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר ״וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״, אַף עַל פִּי כֵן הִזְכִּירוֹ קֹדֶם. וּלְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לֹא קָשֶׁה, כִּי הִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהוּא מָל עַצְמוֹ תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ״ וְגוֹ׳ עַל אוֹפֶן שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.
חסלת פרשת לך לך